ארצ'י, כלב גולדן רטריבר זקן וחולה מאד, הוא ידידו היחיד של יצחק (72), שהתאלמן מאשתו האהובה לפני שש שנים. לארצ'י כבר קשה מאד ללכת, אבל יצחק והוא שומרים באדיקות על רוטינת הטיול היומי שלהם. כל בוקר ארצ'י מביא את הרצועה שלו ליצחק והם יוצאים לטיול בפרדס שליד הבית, בו יצחק קוטף תפוזים, שר לארצ'י שירים, וזורק לו ענפים שאותם הוא מחזיר. יום אחד ארצ'י קורס באמצע הטיול ואינו מסוגל להמשיך, ובלית ברירה יצחק נושא אותו הביתה. למחרת בשעה הקבועה ארצ'י אינו מביא את הרצועה ליצחק, שמגלה אותו חסר תנועה במטבח, כשצלחת הבשר שלו מלאה. יצחק מנסה לפתות את ארצ'י להצטרף אליו לטיול הרגיל, שורק לו, מניח מעט בשר ליד אפו, אבל ארצ'י לא זז. לבסוף, בייאוש, יצחק מחבר את הרצועה לקולרו של ארצ'י ומתחיל למשוך אותו לעבר דלת היציאה, בהתחלה בעדינות ואז בכוח הולך ומתגבר, עד שארצ'י פולט יבבה נוקבת ומכמירת לב. יצחק אוטם את אזניו ובורח החוצה. באותו לילה יצחק חוזר למטבח, נוגע בהיסוס באפו של ארצ'י ומגלה שהוא מת. הוא אוסף אותו בידיו, יוצא לפרדס וקובר אותו. למחרת בבוקר, לאחר לילה חסר שינה, הוא יוצא שוב לפרדס, הרצועה בידו, פוסע במסלול הרגיל. מבטו נופל על ענף יבש, והוא גוחן, מרים אותו, מהסס רגע ואז משליך אותו לפניו. קצה הרצועה נמשך קדימה, והיא נמתחת בעוצמה, מושכת את יצחק אחריה. הוא מחייך חיוך קטן וממשיך לפסוע.