עידו עובר לגור עם בת זוגתו, שיר, בדירה שלה. ההתרגשות גדולה, אך כאשר עידו פורק את דבריו הוא מבין שהדירה מעוצבת בצורה נשית מובהקת. כדי להטמיע את חותמו הוא מציב על מדף דמות של לוחם גברי עם חרבות, ממש ליד אוסף פיות החרסינה של שיר.
שיר, שלא מוכנה לקבל שינויים בדירתה מחזירה את הלוחם לארגז.
זה מה שמתחיל ביניהם מלחמה משעשעת ולעתים רצינית מדי המתרחשת כולה על המדף.
שיר כל הזמן מורידה את הלוחם, עידו כל הזמן מחזיר אותו, מסדר את המדף בצורות יצירתיות שמשקפות את מערכת היחסים המתדרדרת שלהם (הפיות דחוקות לאחור, עם הפנים לקיר, מקיפות את הלוחם)
לבסוף, עידו שובר בטעות את ראשה של אחת הפיות ומנסה להדביק אותה במגושמות. שיר מגלה על כך ומחליטה לזרוק את דמות הלוחם לפח. עידו, פגוע וזועם, מחליט לארוז את דבריו יחד עם הלוחם.
כאשר שיר רואה שהמלחמה על המדף נגמרה היא שמחה, אך כאשר רואה את הבגדים הארוזים של עידו מבינה שהיא מפסידה אותו.
כאקט של מחווה וקבלה לדירה, היא מסדרת מחדש את המדף בצורת קרב מגוחך בין הלוחם לפיות, ומניחה את ראשה הכרות של הפיה השבורה על קצה חרב הלוחם. עידו צוחק, הם מתפייסים ונופלים חזרה אל המיטה.
ראשה הכרות של הפיה נופל שוב, מתגלגל מהמדף ונוחת על ראשו של עידו.