באמצע הלילה ולאחר שווידאתה שבן זוגה ישן, יוצאת לילה (29) מחדר השינה, בסלון שברי זכוכיות על הרצפה ובשקט היא מנסה להתארגן, ולקחת את החפץ היחיד שיש לה - שטיח פרסי - ולעזוב את הדירה המשותפת. היא עוברת בין דירות של חברים בניסיון למצוא מקום שבו היא תוכל להתרווח, להרגיש בנוח, ו׳לפרוש׳ את זהותה, אבל במקומות אחרים היא נדרשת ׳ללכת על קצות האצבעות׳ ואין מקום לה ולשטיח. בדרך היא נחתכת, ונחבלת, השטיח מוכתם, אבל לבסוף, ושונה מאיך שהיא והשטיח התחילו את המסע, היא מוצאת מקום שבו היא י כולה סוף סוף לפרוש את השטיח שלה ולהתרווח במרחב בנוחות.
למשפחתי, כמו למשפחות רבות שהגיעו מאיראן יש את הסיפור שלה על כיצד הביאו יחד איתם על גביי חמורים, את השטיחים הפרסיים, ולבסוף משלל הרכוש שהיה ונגנב בדרך - רק השטיחים הפרסיים נשארו והגיעו איתם למחוז חפצם. מאז, השטיחים הם הירושה שעוברת אצלנו מדור לדור במשפחה. השטיח הפרסי מסמל בית, וכך גם הצורות ש מעטרות אותו. לעומת משפחתי שהגיעה מהגולה, אני נולדתי בארץ, אבל לרוב מרגישה גולה במקום מולדתי, ונמצאת בחיפוש מתמיד אחר מקום שבו ארגיש בבית. בתסריט שכתבתי ביקשתי לשלב בין הדמות של לילה במסעה אחר בית, לבין החפץ הגלותי שמסמל את מאווי חיפושיה, ומהווה לה בן ברית במסעה.
פרטים על התסריטי/ת
לילה (29) מחפשת את ביתה ועוברת בין מקומות שבה אין לה ולחפץ היחיד שיש לה - מקום.
סינופסיס
באמצע הלילה ולאחר שווידאתה שבן זוגה ישן, יוצאת לילה (29) מחדר השינה, בסלון שברי זכוכיות על הרצפה ובשקט היא מנסה להתארגן, ולקחת את החפץ היחיד שיש לה - שטיח פרסי - ולעזוב את הדירה המשותפת. היא עוברת בין דירות של חברים בניסיון למצוא מקום שבו היא תוכל להתרווח, להרגיש בנוח, ו׳לפרוש׳ את ז הותה, אבל במקומות אחרים היא נדרשת ׳ללכת על קצות האצבעות׳ ואין מקום לה ולשטיח. בדרך היא נחתכת, ונחבלת, השטיח מוכתם, אבל לבסוף, ושונה מאיך שהיא והשטיח התחילו את המסע, היא מוצאת מקום שבו היא יכולה סוף סוף לפרוש את השטיח שלה ולהתרווח במרחב בנוחות.