כל שנה מתבצע פסטיבל פרפורמנס שעוסק בתחום בריאות הנפש במדשאה של הבית חולים הפסיכיאטרי "כפר שאול". גאיה (25), הייתה מאושפזת בבית חולים לפני חמש שנים, ומאז היא למדה משחק. עכשיו היא מביימת הצגה שבה טכנולוגית AI היא זו שפותרת את המחלה של בן זוגה בהצגה. אמא שלה - שמרית (55), אמא תומכת ופושרית מגיעה להצגה ומנסה להיות בשבילה, היא נותנת לגאיה תחושת ביטחון ברגע בו היא נתקפת פחד. אך כשהיא פוגשת שוב את המטופלים בקהל, היא רוצה לברוח. גאיה מתעמתת עם שמרית לגבי הרצון לזעוק את הפצע שלה, לעומת שמרית שמעדיפה לשכוח ולהתקדם הלאה בחייה.
היי אני ירדן, שחקנית, גרה בתל אביב עם גונן בעלי וצ'ארלי הכלב שלנו. כתבתי את התסריט הזה מתוך חוויה אישית, הרצון שלי לדבר על הקשיים והפצעים שלי, לעורר מודעות בעולם בריאות הנפש ולהילחם בסטיגמות, לעומת הרצון של משפחתי לשכוח, להסתיר ולעבור הלאה. קיבלתי השראה מפסטיבל שהיה באוגוסט בכפר שאול, שיש או תו כל שנה וראיתי שם הצגה שנגעה בי.
פרטים על התסריטי/ת
גאיה (25) רוצה שאמא שלה, שמרית (55) תראה את ההצגה שיצרה בנושא דיכאון, אך ברגע האמת שמרית לא מסוגלת להישאר עד הסוף. מה שמוביל אותם להתעמת פעם ראשונה על הצורך של גאיה לדבר על הפצע שלה, לעומת שמרית שרוצה לשכוח.
סינופסיס
כל שנה מתבצע פסטיבל פרפורמנס שעוסק בתחום בריאות הנפש במדשאה של הבית חולים הפסיכיאטרי "כפר שאול". גאיה (25), הייתה מאושפזת בבית חולים לפני חמש שנים, ומאז היא למדה משחק. עכשיו היא מביימת הצגה שבה טכנולוגית AI היא זו שפותרת את המחלה של בן זוגה בהצגה. אמא שלה - שמרית (55), אמא תומכת ופושרית מגיעה להצגה ומנסה להיות בשבילה, היא נותנת לגאיה תחושת ביטחון ברגע בו היא נתקפת פחד. אך כשהיא פוגשת שוב את המטופלים בקהל, היא רוצה לברוח. גאיה מתעמתת עם שמרית לגבי הרצון לזעוק את הפצע שלה, לעומת שמרית שמעדיפה לשכוח ולהתקדם הלאה בחייה.