מוטי, בחור ישיבה בן 19, חי בתוך גבולות ברורים של עולם התורה. אך כשהוא חולף בשוק מחנה יהודה ושומע להקת רחוב מנגנת, הוא נשאב אל הקצב בלי יכולת להתנגד. תחילה הוא רק מקשיב מרחוק, אחר כך מתופף על מגבעתו, ולבסוף – נשאב פנימה, מתיישב על הקחון ומנגן עם הלהקה. כשהוא מסיר את מגבעתו כדי להיטמע, הוא מרגיש לרגע חופשי באמת.
אבל החופש הזה הוא זמני. כששלושה בחורי ישיבה חולפים לידו, הוא חושש שיזהו אותו, וכשהוא מבחין בדמות חרדית מבוגרת ומוכרת מביטה בו במבט נוקב, הבועה הזוהרת מתפוצצת. בפאניקה, הוא מחזיר את המגבעת לראשו, מפיל מטבעות לכל עבר ונמלט בבושה. המוזיקה ממשיכה להתנגן מאחוריו, אך מוטי כבר לא שם – הוא רץ אל בין הדוכנים, תוהה אם יוכל אי פעם להיות חלק משני העולמות גם יחד, או שעליו לבחור מי הוא באמת.
שמי גולדי, אמא לשלושה, אשדודית, סטודנטית בסם שפיגל מן הסתם ואוהבת אדם. אני לא חובשת מגבעת ולא מתופפת על תופים בזמני החופשי, ובכל זאת, מי כמוני יודעת איך מרגישה מגבעת ואיך לוהטות האצבעות כשרוצים לתופף.
מודה לכם מראש על הזמן שהקדשתם לקרוא את התסריט שלי, מקווה שנהנתם!
פרטים על התסריטי/ת
בחור ישיבה מוכשר בתיפוף, נתקל בלהקת רחוב בשוק מחנה יהודה ומצטרף אליהם למרות החשש החברתי. כשהוא מניח בצד את מגבעתו ומתחיל לנגן, הוא חווה תחושת חופש ושחרור, אך מפגש עם דמות מעולמו הישן מאלץ אותו להתמודד עם הפחדים שלו ולבחור בין זהותו הדתית לבין תשוקתו למוזיקה.
סינופסיס
מוטי, בחור ישיבה בן 19, חי בתוך גבולות ברורים של עולם התורה. אך כשהוא חולף בשוק מחנה יהודה ושומע להקת רחוב מנגנת, הוא נשאב אל הקצב בלי יכולת להתנגד. תחילה הוא רק מקשיב מרחוק, אחר כך מתופף על מגבעתו, ולבסוף – נשאב פנימה, מתיישב על הקחון ומנגן עם הלהקה. כשהוא מסיר את מגבעתו כדי להיטמע, הוא מרגיש לרגע חופשי באמת.
אבל החופש הזה הוא זמני. כששלושה בחורי ישיבה חולפים לידו, הוא חושש שיזהו אותו, וכשהוא מבחין בדמות חרדית מבוגרת ומוכרת מביטה בו במבט נוקב, הבועה הזוהרת מתפוצצת. בפאניקה, הוא מחזיר את המגבעת לראשו, מפיל מטבעות לכל עבר ונמלט בבושה. המוזיקה ממשיכה להתנגן מאחוריו, אך מוטי כבר לא שם – הוא רץ אל בין הדוכנים, תוהה אם יוכל אי פעם להיות חלק משני העולמות גם יחד, או שעליו לבחור מי הוא באמת.