איילה בצבא והיא בדכאון. יש לה מחשבות על התאבדות והיא בודקת דרכים לעשות את זה. היא מקבלת במתנה טבעת מעומר, אחד המפקדים שסובבים אותה במחסום בחברון. על אוטובוס שיקח אותה לסופ״ש בבית - היא פוגשת שייח׳ מחברון בשם עבדאללה. הוא מתיישב לידה, צמוד, ויש ביניהם מתח מיני. הוא מביט בה בערגה. איילה מניחה עליו יד. על אצבעה הטבעת שקיבלה. היא נוגעת בגבר המבוגר. כשהוא מתכוון לרדת מהאוטובוס, היא יודעת ששוב העולמות שלהם לא יפגשו. היא מתקרבת לדלת האוטובוס ונותנת לו את הטבעת שהייתה על ה יד שלה.
זה יכול להשמע כמו תסריט מוזר או קיצוני אבל הכוונה שלי הייתה לזקק רגע שמצוקה גדולה מביאה אליו. לי באופן אישי לא היה ברור איך לבטא את המצוקות והרצון למרוד, שהרגשתי בצבא, והן לפעמים קיבלו ביטוי מוזר או קיצוני.
אני הילה, שחקנית וכותבת מילדות. סיימתי לימודים בניסן נתיב ושיחקתי בכל מיני פרוייקטים - מצולמים או תיאטרלים. בשנתיים האחרונות, שהיה בהן סגר והרבה זמן, נכנסתי לעולם של קולנוע עצמאי. כתבתי וביימתי סרט קצר על זוגיות בין שתי בחורות שעולה על שרטון, וגם יצרתי סרט מחול. אני מגלה ש(עכשיו) מעניין אותי להתעסק ברגעי קיצון בנפש, שאנחנו חוות וחווים בחיי היום-יום. ולרוב פשוט ממשיכים הלאה. רגשות ומצבים שקשה לבטא במילים. סיטואציות שלא ברור לנו איך הגענו אליהם, ומערכות יחסים קרובות. חוץ מזה אני אוהבת כתיבה שהיא דווקא יותר מצחיקה, התעסקות בעולם של ילדים ונוער והתעסקות בטראומות. קליל :)
פרטים על התסריטי/ת
איילה מתמודדת עם הדכאון הסמוי שלה בצבא ע״י זה שהיא מביאה את עצמה לסיטואציה קיצונית - היא פוגשת בגבר ערבי מבוגר באוטובוס בדרך הביתה, והיא נוגעת בו. זה המרד שלה.
סינופסיס
איילה בצבא והיא בדכאון. יש לה מחשבות על התאבדות והיא בודקת דרכים לעשות את זה. היא מקבלת במתנה טבעת מעומר, אחד המפקדים שסובבים אותה במחסום בחברון. על אוטובוס שיקח אותה לסופ״ש בבית - היא פוגשת שייח׳ מחברון בשם עבדאללה. הוא מתיישב לידה, צמוד, ויש ביניהם מתח מיני. הוא מביט בה בערגה. איילה מניחה עליו יד. על אצבעה הטבעת שקיבלה. היא נוגעת בגבר המבוגר. כשהוא מתכוון לרדת מהאוטובוס, היא יודעת ששוב העולמות שלהם לא יפגשו. היא מתקרבת לדלת האוטובוס ונותנת לו את הטבעת שהייתה על היד שלה.