זה סיפור על אחים, אחות ואח, במקום שבו לא הייתה משפחה - אושוויץ 1944.
מיידי רוזנבאום או כמו שקוראים לה עכשיו- אסירה מספר A85545 , רק נערה בת 15, רזה וקירחת, כבר אלופה בהישרדות. היא עובדת ב'קנדה קומנדו' שם פורקת את מזוודות הנוסעים המגיעים, מסננת ביעילות, חיה משעה לשעה לשעה. כשבוקר אחד היא פותחת עוד מזוודה ומגלה בה בגדי ילד אותם מכירה היטב, ביניהם היא מוצאת לב סרוג מצמר אדום - גם לה בכיס יש לב כזה והיא מבינה שאחיה הצעיר, שמולי הגיע אל הפלנטה האחרת. עכשיו היא רצה לכיוון הרמפות ומכאן עושה הכל כדי להציל את שמולי. היא משחדת, דוחפת ונותנת לו את הנעליים שלה. כשהיא נשארת יחפה בבוץ, בסכנת מוות מיידית, הפעם הוא מוצא פיתרון יצירתי ומשתמש בלב הצמר שלו כדי להציל אותה.
ערב קר וגשום אחד הלכתי ברחובות תל אביב. עברתי במקום שקראנו לו פעם רחבת בית אריאלה שמאז השבת ההיא נצרב בה השם השחור 'כיכר החטופים'. תמונות הנשים והגברים, הילדים, דהויות מהגשם, עדיין חייכו אלי. על חלקם כתוב "חזר ", את כל השאר אתם יודעים. על המדרכה קיפצו שני ילדים ושיחקו, אנשים יצאו מהאופרה, אוטובוס כרגיל התיז שלולית מים ענקית.
הכנסתי יד לכיס המעיל בייאוש ואז במקרה הרגשתי בה - כרית לב קטנה מ צמר ששרגה לי חברה חיילת. נזכרתי שכשנסענו פעם ברכבת היא הושיטה ונתנה לי אותה, חייכה בהבנה. חשבתי שנכון שהלב שנשכך ונשאר בכיס המעיל, ישמש להתחלת סיפור חדש, אולי קצת אופטימי, על אחים ועל ערבות הדדית.
פרטים על התסריטי/ת
נערה בת 15, אסירה באושוויץ מגלה יום אחד שאחיה הצעיר הגיע אל מחנה ההשמדה. היא עושה הכל כדי להציל אותו.
סינופסיס
זה סיפור על אחים, אחות ואח, במקום שבו לא הייתה משפחה - אושוויץ 1944.
מיידי רוזנבאום או כמו שקוראים לה עכשיו- אסירה מספר A85545 , רק נערה בת 15, רזה וקירחת, כבר אלופה בהישרדות. היא עובדת ב'קנדה קומנדו' שם פורקת את מזוודות הנוסעים המגיעים, מסננת ביעילות, חיה משעה לשעה לשעה. כשבוקר אחד היא פותחת עוד מזוודה ומגלה בה בגדי ילד אותם מכירה היטב, ביניהם היא מוצאת לב סרוג מצמר אדום - גם לה בכיס יש לב כזה והיא מבינה שאחיה הצעיר, שמולי הגיע אל הפלנטה האחרת. עכשיו היא רצה לכיוון הרמפות ומכאן עושה הכל כדי להציל את שמולי. היא משחדת, דוחפת ונותנת לו את הנעליים שלה. כשהיא נשארת יחפה בבוץ, בסכנת מוות מיידית, הפעם הוא מוצא פיתרון יצירתי ומשתמש בלב הצמר שלו כדי להציל אותה.