הסיפור מסופר מנקודת מבטה של מיכל, זמרת אופרה שהקריירה שלה נגדעה באחת כשעברה ניתוח. כיום היא בעיקר אמו של זוהר (10), ג'ינג'י גבוה ורזה. מגיל צעיר היא דוחפת אותו לנגן בטרומבון, והוא אכן מגלה כישרון בלתי רגיל לדבר. אנחנו פוגשים אותם לראשונה כשזוהר חוזר לכיתתו לאחר שיעור טרומבון, ומגלה שכולם צוחקים עליו ועל התחביב ה"מוזר" שלו. מישהו צייר קריקטורה שלו על הלוח, טרומבון מחובר לו לישבן כמו זנב. מתחת לציור נכתב "איש הטרומבון". הילדים ממשיכים לצחוק גם אחרי שהוא נכנס. אחד התלמידים אפילו מצביע עליו.
מיכל, אמו, מלווה אותו לבית הספר וחווה איתו את ההשפלה בכיתה. מאוחר יותר היא משכנעת אותו להטביע את יגונו בנגינה, וחורטת משהו על הטרומבון.
יותר מעשור לאחר מכן, זוהר מככב בקונצרט ענקי. הוא כבר שם דבר בעולם המוסיקלי, והאולם מתמלא באנשים שבאו לשמוע את הנגינה שלו. אך בסוף הקונצרט, אמו, שמשקיפה עליו בתחושות אשמה מהקהל, לא יכולה להתעלם מבדידותו של זוהר, גם אחרי כל השנים. בזה אחר זה הקהל והנגנים עוזבים את האולם בקבוצות, קולות צחוק ודיבורים נישאים באוויר. זוהר נותר לבדו על הבמה, מנקה ביסודיות את הטרומבון, עליו חרוט: "איש הטרומבון".