אני אור והרעיון לתסריט עלה לי בעקבות זיכרון שהיה עדיף להדחיק, על היום בו רגע לפני הדייט הראשון בחיי ביקרתי ביד ושם. בואו נאמר שהיה לי קצת קשה להתרכז שם...
אני מאוד אוהבת קומדיות, וחושבת שהן דבר רציני ונפלא וטיפשי. עניין אותי להתעסק ביום־יומיות של ההנצחה ובלקחים הנוספים והלא מובנים מאליהם שאפשר (ואולי כדאי) לקחת מאנשים ששרדו את התופת.