בוקר אחד, בחדר שינה קטן, רועי, 23, קם מוקדם כדי לצבוע מחדש את חדרו, שעדיין עטור בציורים של שירה — האקסית שלו. כמו בסרטון הדרכה ביוטיוב, הוא עובר בקפדנות על כל שלב: פורס ניילון על הרצפה, מדביק סלוטייפ בפינות, פותח את פח הצבע, מערבב, מתחיל לצבוע. כשזה נגמר — כל הקירות לבנים, נקיים, חדשים. כמעט. רק קיר אחד מתנגד: כתם ירוק קטן, שארית עיקשת מהשכבה הקודמת, מסרב להיעלם. מה שמתחיל כעוד שכבה של צבע הופך במהרה לאובססיה: מגוחכת, מופרכת, לא מציאותית. לא משנה כמה רועי צובע — הכתם נשאר. עד שלבסוף הכל נהיה לבן. ולא בקטע של מטאפורה — הכל ליטרלי נהיה ריק לבן. רועי מוצא את עצמו ניצב כמו כתם בריק לבן. לבסוף גם הוא נצבע בלבן, הכל נהפך סוף סוף ל... "מושלם".
אורי הכט, 23, עורך וידאו, מתעד מבצעי במיל', כותב יותר מידיי על הלב השבור שלי ועל חדרה, כבר הזכרתי שהייתי מתעד מבצעי? והסרט האהוב עלי הוא "רנגו". הוא סרט ממש אנרייטד ואני לא מבין למה.
פרטים על התסריטי/ת
בוקר אחד, בחדר שינה קטן, גבר צעיר צובע בלבן את קירות החדר אשר עטורים ביצירות שציירה האחת שעזבה אותו. כאשר כתם עיקש נשאר על הקיר, הוא נשאב שהולך ומחריף בין הפחד לשיכחה לרצון להתחיל מחדש.
סינופסיס
בוקר אחד, בחדר שינה קטן, רועי, 23, קם מוקדם כדי לצבוע מחדש את חדרו, שעדיין עטור בציורים של שירה — האקסית שלו. כמו בסרטון הדרכה ביוטיוב, הוא עובר בקפדנות על כל שלב: פורס ניילון על הרצפה, מדביק סלוטייפ בפינות, פותח את פח הצבע, מערבב, מתחיל לצבוע. כשזה נגמר — כל הקירות לבנים, נקיים, חדשים. כמעט. רק קיר אחד מתנגד: כתם ירוק קטן, שארית עיקשת מהשכבה הקודמת, מסרב להיעלם. מה שמתחיל כעוד שכבה של צבע הופך במהרה לאובססיה: מגוחכת, מופרכת, לא מציאותית. לא משנה כמה רועי צובע — הכתם נשאר. עד שלבסוף הכל נהיה לבן. ולא בקטע של מטאפורה — הכל ליטרלי נהיה ריק לבן. רועי מוצא את עצמו ניצב כמו כתם בריק לבן. לבסוף גם הוא נצבע בלבן, הכל נהפך סוף סוף ל... "מושלם".