מרכבת הדואר - Stagecoach

ג'ון פורד, 1939, ארה"ב

בשנות ה-30 ז'אנר המערבון היה במשבר. סרטי הגנגסטרים היו מאוד פופולריים, הקומדיות המטורפות וסרטי האימה תפסו מקום מרכזי בקופות והמערבון הופק בעיקר במסגרת סרטי ה-B, סרטים זולים של חברות הפקה קטנות. ב-1939 חל שינוי משמעותי, החברות הגדולות חזרו להפיק מערבונים באופן משמעותי. בין מערבונים אלו היה "מרכבת הדואר"- אחד המערבונים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע. יתכן שהמהפך היה קשור בין היתר למלחמת העולם השנייה והצטרפותה של ארה"ב אליה.

   ז'אנר המערבון מתאפיין בכך שהוא נותן ביטוי לערכים השורשיים ביותר של האומה האמריקאית. המערבונים הם האתוסים הגדול של אמריקה. נושאים כמו כיבוש המערב והקמת הציביליזציה, מלחמת האזרחים, והשלטת חוק וסדר הם חלק מהאלמנטים שמרכיבים את הזהות הכל-אמריקנית. לא מדובר באתוס של המהגר שמגיע לכבוש את אמריקה, אלא באדם הלבן, המביא תרבות לשממה של הטבע ובונה אומה על בסיס החוק ו"הערכים הטובים". ב"מרכבת הדואר" אנו פוגשים נוסעים שכל אחד מהם בא מרקע אחר ובעל מאפייני זהות אחרים. אפשר לקרוא בקלות את קבוצת נוסעי המרכבה כמייצגת איזשהו מיקרוקוסמוס של החברה האמריקאית. פורד מתאר נסיעה בה הדמויות צריכות לחצות את השממה בכדי להגיע לעיר. לכל אחד סיבה משלו, ותוך כדי הנסיעה מערכות יחסים מתפתחות בין הדמויות ונוצרת אמירה רחבה על זהותה של האומה האמריקנית.

"מרכבת הדואר" הוא בעיקר סרט פעולה. ג'ון פורד נחשב עד היום לאחד מבמאי הפעולה הגדולים בכל הזמנים. השפעותיו ניכרות על במאים בסדר גודל של אקירה קורוסאווה (ששאב השראה מפורד בעת עשיית סרטי הסמוראים שלו, ועיצב אותם עם מאפיינים רבים הלקוחים ממערבונים של פורד), אורסון וולס (שסיפר שצפה ב"מרכבת הדואר" 35 פעמים לפני שניגש לביים את "האזרח קיין", וכך למד לביים) וסטיבן שפילברג (שפורד אחד הבמאים הנערצים עליו). "מרכבת הדואר" כולל קטעי פעולה מהמרשימים ביותר באותה התקופה. הבימוי של פורד דינמי ואפקטיבי. המצלמה כל הזמן בתנועה, השילוב של הנופים המפעימים יוצר את תחושת הגודל, העוצמה והמיתולוגיות של הרגע. עריכתו קופצנית; באמצעות קצב מתגבר מעביר פורד את הצופה בין המוקדים השונים של הפעולה והסכנה. המתח הפסיכולוגי הרב שנבנה לאורך הסרט במערכות היחסים בין הדמויות, מתפוצץ בסצנת מתקפת האינידיאנים, בה הוא מקבל ביטוי באמצעות האקשן. העריכה של פורד יוצרת בקטע הפעולה המפורסם מרחב מאוד מורכב: מחד, מגדיר פורד במדויק את מיקום הדמויות וכיווני תנועתן, מאידך, פורד שובר מספר פעמים את "חוק 180", כך שלפעמים נוצר בלבול וקשה להגדיר מאיזה כיוון באה המתקפה. כמובן שאפקט זה נזקף לטובתו, שכן שבירת החוק הקולנועי מוסיפה למתח ברגע האינטנסיבי והדרמטי הזה. אלמנט נוסף הבולט בסרט זה הנו השימוש בסאונד. לקראת סוף הסצנה המרכזית הזאת, פורד עושה מעבר מלא השראה ממוזיקה לא דיאגטית (שמשמיעים בפס-קול אך הדמויות לא שומעות כי היא לא חלק מהעולם שהסרט מתאר) למוזיקה דיאגטית (אפקט קולי/מוזיקלי שנובע מתוך העולם הפנימי של הסרט ולכן הדמויות שומעות אותו). המעבר הזה בין מוזיקה שבהגדרתה היא חיצונית לעולם הסרט ומסמלת נוכחות על, כל יודעת, למוזיקה שהיא פנימית לעולם הסרט, מחזקת את האפקט המיתולוגי שפורד מנסה לתת ליצירתו ולכוחות ההצלה של הציביליזציה.

   כמובן שבולטים מאוד הפעלולים בסרט. בתקופה שלא היו אפקטים דיגיטאליים, האינדיאנים שנהרגים והאנשים המדלגים בין מרכבות וסוסים הם פעלולנים מוכשרים בשיא הכושר. חלק מהרושם שהסרט השאיר אז וגם היום נעוץ בהנאה מהפעלולים. כך למשל, כשהאינדיאנים נהרגים, הנפילה שלהם מהסוסים אמורה לרגש את הצופה לא רק בגלל ניצחון הגיבורים אלא גם בזכות האקרובטיקה המרשימה שהפעלולן מבצע. הסרט נעשה ב 1939 ובאותה התקופה מעטים חשבו שזה לא מוסרי להציג את האינדיאנים בצורה שכזאת. באותן שנים ובמשך מספר עשורים התבסס המערבון על הצגתה של דמות האינדיאני כמאיימת, מסתורית, פרימיטיבית ומרושעת. האינדיאנים ההמוניים וחסרי הזהות מהווים איום כמעט על-טבעי על נוסעי המרכבה. התוקפים, בהרבה מובנים, לא שונים בהרבה מחבורה של מפלצות חסרות זהות. אלה היו חוקי המערבון אז, והאינדיאנים כסמל שמאיים על הציביליזציה ועל אמריקה המתפתחת אומץ כחלק מהמיתולוגיה של בניית האומה. המתח בין ציביליזציה וטבע מקבל מימד מורכב יותר כאשר חיי העיר וההתפתחות הטכנולוגית המהירה מוצגים במערבון כמקור לשחיתות ורוע. לסיכום, האתוס האמריקני מביא תרבות וערכים למערב הפרוע, אך בניית הציביליזציה צריכה להיעשות תוך שמירה על ערכים מסורתיים ושל תחושת שייכות חזקה לאדמה.

   חשיבותו של "מרכבת הדואר" בעיצוב המערבון הקלאסי גדולה ביותר. בין היתר, "מרכבת הדואר" הציג בפני העולם את גיבור המערבון הגדול ביותר בכל הזמנים – ג'ון וויין. ג'ון וויין הופיע עד אז בעיקר במערבונים סוג ב' במשך שנות השלושים מבלי שהצליח לפרוץ לכוכבות או לדרגה של שחקן רציני ומוערך. פורד ידע לנצל את התכונות של וויין ואפשר להגיד שהוא אחראי במידה רבה מאוד להפיכתו של וויין לכוכב על. בנוסף וויין השפיע מאוד על הגדרת גיבור המערבון. גיבור המערבון הוא איש קשוח, מופנם, מסתורי, ללא מגורים קבועים, הנוסע מעיר לעיר. בעיקר, גיבור המערבון הוא אדם שקט הממעט במילים. כוחו הוא באגרופיו וביכולת הירייה שלו. הנוכחות הפיזית של ג'ון וויין היא זו שאפשרה לו לדבר מעט ולהגיד הרבה. וויין בסרט עושה מעבר סמלי שמייצג גם את המעבר שעשה מחוץ למסך – הוא מתחיל את הסרט כדמות משנית ובמהלך הסרט כובש את ליבו של הקהל ואת התפקיד הראשי כאחד.

 

המלצות צפייה נוספות:

ג'ון פורד:

לפורד פילמוגרפיה רחבה ומרתקת. שני מערבונים שנחשבים לקלאסיקות לצד "מרכבת הדואר" הם:

"המחפשים" ו"קלמנטיין יקירתי"

עוד מומלצים סרטיו: "ענבי הזעם" ו"האיש השקט"

 

מערבונים:

לרוב מערבונים מעוררים התנגדות גדולה בקרב הקהל הרחב של היום. להוציא סרטים כמו "הטוב הרע והמכוער" או "בלתי נסלח", אנשים נוטים להצהיר בקול רם שהם לא אוהבים מערבונים. הדימוי של המערבונים כמשהו שמעורר סלידה נוצר בגלל עודף סרטי ה-B וסדרות קולנועיות וטלוויזיוניות שנעשו בתוך הז'אנר. נוצרה תחושה שכל מה שיש במערבון זה אנשים עם סוסים ואקדחים שיורים כל הזמן, עושים המון רעש ואז מתים. אך במסגרת של מערבונים סוג א' של האולפנים הגדולים, מעט מערבונים הם כאלה. מתוך 90 דקות סרט, יש אולי 10 דקות, בסוף הסרט, בהן יש דו-קרב, וגם שם העיקר הוא המתח הדרמטי ולא היריות כשלעצמן. המערבון שימש יוצרים רבים כמסגרת לדון לעומק בנושאים מגוונים כגון, אהבה, תשוקה, תאוות בצע, נאמנות, חברות, מוסר, אומץ, קשרים משפחתיים וכו'. המסגרת של הז'אנר אפשרה לתבל את הנושאים האלה בעוצמות מיתולוגיות ורגשיות, בנוסף להוספת רמה לא מבוטלת של מתח ופעולה. להלן רשימת מערבונים מגוונת ומומלצת:

 

- "ריו בראבו", של הווארד הוקס. (אחד האהובים על טרנטינו)

- "ג'וני גיטאר", של ניקולס ריי (אחד האהובים על טריפו, מערבון עם נשים בתפקידים הראשיים)

- "וינצ'סטר 73", של אנתוני מאן, עם ג'יימס סטיוארט

- "בצהרי היום", עם גרי קופר, של פרד זינמן

- "שיין" (אחד מהמועדפים על וודי אלן, באופן מוזר), של ג'ורג' סטיבנס

- "הנהר האדום", (אהוב על ברטולוצ'י) של הווארד הוקס

- "RIDE THE HIGH COUNTRY", של סאם פקינפה

- "The Great Silence מערבון בשלג עם קלאוס קינסקי וז'אן לואי טרינגטינן ("הקונפורמיסט")

- "ורה קרוז", של רוברט אלדריץ'

 

כתב: פבלו אוטין

Comments