"מטרופוליס" metropolis

פריץ לאנג, 1926, גרמניה, 118 דק'

"מטרופוליס" אינו סרט המדע הבדיוני הראשון בתולדות הקולנוע, אך הוא זה שעיצב את האופן בו רוב סרטי המדע הבדיוני נראים היום. בשנים האחרונות, ז'אנר המדע הבדיוני חזר לאופנה וכותרים כמו "דו"ח מיוחד", "אינטליגנציה מלאכותית", "עיר אפלה", "האלמנט החמישי" ו"מה קרה בגטקה" הם רק חלק ממגוון גדול של סרטים שמושפעים מ"מטרופוליס" ומצטטים אותו  באופן ישיר ובולט (לפני יותר מ-20 שנה עשה זאת גם "בלייד ראנר"). כמעט אפשר לטעון שלא ניתן לעשות סרט מדע בדיוני ללא התייחסות ליצירתו הגדולה של פריץ לאנג.

 צילומי הסרט נמשכו שנה שלמה (310 ימי צילום ו60 לילות) ועל הסט עבדו האנשים המוכשרים ביותר של התעשייה הגרמנית. לאנג והמפיק אריך פומר רצו לעשות את הסרט היקר והמרשים ביותר בתולדות הקולנוע. "מטרופוליס" היה אמור להפוך להצלחה מסחרית שתציג בפני כל העולם את כוח ההפקה של ה"אופה" (U.F.A.), אולפן ההפקות הגרמני הענק. הסרטים האמריקאים השתלטו על השוק באותה התקופה וגרמניה רצתה להראות שהיא יכולה לעשות סרטים מקצועיים, גדולים ומרשימים לא פחות מאלה שנעשים בהוליווד. החזון של שני היוצרים שכנע את מנהלי האולפן והם תמכו בצורה מלאה בפרוייקט. פומר היה המפיק החשוב ביותר בגרמניה באותה התקופה, הוא היה אחראי על יצירות כמו "הקבינט של ד"ר קליגרי" ו"האדם האחרון". פריץ לאנג היה במאי כוכב בגרמניה אחרי שעשה סרטים מצליחים ומוערכים כמו "הניבלונגים" (גם בהפקת פומר). ההפקה הייתה בידיים בטוחות, לפחות זו הייתה התחושה. בסופו של דבר "מטרופוליס", שמלכתחילה קיבל את התקציב הגדול ביותר שסרט קיבל אי פעם בגרמניה, עלה פי שלוש מתקציבו המיועד. ה"אופה" שיתפה בהפקה את אולפני פאראמונט האמריקאים כדי לסיים את הפרוייקט. התוצאות המדהימות בזמן הצילומים וכמות העניין התקשורתי שהסרט משך גרמו לכל המעורבים להאמין שמדובר בלהיט בטוח. אך זה לא היה כך. ביציאתו למסכים עודף הציפיות עורר תגובות מעורבות ואכזבות רבות מהסרט. החשיבות התקשורתית הפכה את הסרט לסמל של גרמניה של בין המלחמות והן הקהל הרחב והן החוגים האינטלקטואלים ראו בו הרבה יותר מ"סתם סרט". השמאלנים האמינו שהסרט מבטא רעיונות פשיסטים, החוגים הימנים פירשו את הסרט כבעל נטיות קומוניסטיות מסוכנות, מבקרי קולנוע שונים טענו שפשוט מדובר בסרט אווילי. הסרט גרם ל"אופה" לפשוט את הרגל. המנהלים האשימו את פומר בכל העניין וזה פוטר ועזב להוליווד (שנה אחרי זה חזר למולדתו והמשיך להפיק שם סרטים חשובים). לפני שהסרט עלה למסכים בארה"ב פרמונט שכרה קולנוען כדי שיערוך מחדש את הסרט. אורך הגרסה המקורית של פריץ לאנג היה כשעתיים וחצי. אורך הגרסה האמריקאית - פחות מתשעים דקות. הקהל שצפה בסרט יצא ממנו מבולבל. כל כך הרבה אלמנטים נשארו בחוץ שבסופו של דבר אי היה אפשר להבין את העלילה. "מטרופוליס" קיבל בארה"ב ביקורות מעודדות יותר, אך 1927, השנה בה יצא, הייתה השנה בה "זמר הג'אז", הסרט המדבר הראשון, פרץ לאולמות ומשך את כל תשומת הלב והכותרות. מסיבות אלה, לא זכה סרטו של פריץ לאנג להערכה וההצלחה הראויות לו בתקופה ההיא. "מטרופוליס" עבר שחזורים שונים ועריכות מחודשות לאורך השנים. ב1984 הוא זכה להערכה מחודשת והפך לחלק מתרבות הפופ כאשר ג'ורג'יו מורודר הפיק גרסה של הסרט בצבעים (צבעו על השחור-לבן המקורי) עם פס-קול המורכב משירים בביצוע אמני פופ כמו פרדי מרקורי ומורודר עצמו. רק ב2001 זכה הסרט לשחזור נוסף ומקורב לגרסה המקורית. הגרסה החדשה רצה כשעתיים וכוללת כותרות המסבירות את פרטי העלילה החסרים בשל הסצנות שנגנזו. פס הקול המקורי של הסרט הוקלט מחדש והתמונה זכתה לשיפוץ מחשמל. אפילו היום, כמעט שמונים שנה אחרי הפקת הסרט, התמונות, האפקטים והדימויים שלו מרשימים ביותר. המבקר רוג'ר איברט, כתב בהצהרה מעט נוסטלגית כי היום, האפקטים הדיגיטליים הפכו למשהו מובן מאליו, אמנם מרשימים ויזואלית, אך לא מעצם היותם אפקטים. האפקטים הויזואלים של "מטרופוליס" נראים כמו אפקטים, אך בזה בדיוק טמון הקסם שלהם - ביכולת של הצופה לזהות את האפקט ולהתרשם מהיכולת הטכנית שנדרשה להשגתו. מאחורי הקלעים של "מטרופוליס" עבדו הטכנאים הטובים ביותר בגרמניה באותה התקופה. הצלם היה קארל פרוינד, ששנתיים לפני כן המציא את מה שכונה "המצלמה ללא כבלים" בסרט "הצחוק האחרון". הצילום של פרוינד התאפיין בתאורת קיארוסקורו אקספרסיוניסטית מלאת ניואנסים והבעה וכמו כן בתנועות מצלמה משוחררות, טרנסנדנטיות. התפאורנים של "מטרופוליס" עבדו עם לאנג בעבר ב"ד"ר מבוזה המהמר" וב"ניבלונגן" והיו בעלי מוניטין רב בגרמניה האקספרסיוניסטית של בין המלחמות. הצלמים גינטר ריטאו (שמאוחר יותר צילם את "המלאך הכחול") ויוג'ין שיפטנג (שמאוחר יותר צילם בין היתר את "חוף הערפילים" ו"אדי פאלסון") היו האחראים המרכזיים על האפקטים הויזואלים. ריטאו צילם את האנימציה של הרכבים העתידיים בעיר (אומרים שבחלק מהשוטים הרכבים היו בגודל אמיתי והיה צריך להזיז אותם קצת כל פריים ופריים כדי להשיג את אפקט האנימציה). שיפטנג שיכלל את המצאתו, ה"אפקט שיפטנג", המאפשרת, באמצעות מראות, לצלם מודלים קטנים ושחקנים באותו הפריים וליצור את האשליה שמדובר בתפאורה ענקית. עוד עבד על התפאורה אדגר ג'י אולמר, שמאוחר יותר עזב להוליווד והפך לבמאי סרטי בי מוערץ ולבמאי החשוב ביותר של הקולנוע האידי. הרעש התקשורתי שהפקת הסרט יצרה גרם ליוצרים כמו היצ'קוק (שאז היה מעצב תפאורה באנגליה) ואייזנשטיין להגיע לגרמניה ולבקר על הסט כדי להתרשם מהעבודה.

  את התסריט כתבו פריץ לאנג ותיאה פון הארבאו. פון הארבאו הייתה סופרת ותסריטאית בגרמניה שעבדה בסרטים שונים עד שב1922 הכירה את פריץ לאנג. שניהם החלו רומן סודי ובסופו של דבר פירקו כל אחד את נישואיו והתחתנו אחד עם השניה (בעלה של פון הרבאו היה השחקן שמגלם את המדען ב"מטרופוליס", שחקן קבוע אצל לאנג). פון הארבאו ולאנג החלו שיתוף פעולה מקצועי שנמשך כעשר שנים. פון הארבו כתבה את כל היצירות הגדולות של לאנג לפני שעזב את גרמניה. ב1933, עם עלייתו של היטלר לשילטון, עזב לאנג את גרמניה עקב סלידה עמוקה מהמפלגה הנאצית. פון הארבאו, לעומת זאת, הייתה חברה במפלגה ותמכה ברעיונותיה. היא נשארה בגרמניה ועבדה בשביל השלטון הנאצי בכתיבת תסריטים. "מטרופוליס" נחשב מבחינה פוליטית לסרט שניתן לפרש כמייצג תפיסת עולם המתאימה לתפיסותיה של המפלגה הנאצית: הסיסמא של "מטרופוליס" היא "בין הידיים והמוח צריך לתווך הלב". ע"פ פרשנות זו, הרעיון הוא שבין הקפיטליסטים והאינטלקטואלים לבין מעמד הפועלים, צריך גורם מתווך שמזוהה עם הרגש. הלב המגשר בין גרמניה המחולקת אינו אלא המפלגה הנאצית, ואם תרצו - מנהיגה אדולף היטלר. קשה להאמין שזאת הייתה הכוונה של יוצרי הסרט, והפרשנויות יכולות להיות מגוונות. כך או כך, נכון יהיה לראות את הסרט כמבטא חלק גדול מהפחדים והתחושות שמילאו את גרמניה באותם השנים. פחדים שבמובנים מסוימים הסרט מצליח לתפוס ולייצג, ומתוך כך, לנבא כיווני התפתחות פוליטיים וחברתיים עתידיים.

   מבחינת סגנונו, הסרט נכלל בתוך התנועה האקספרסיוניסטית שהציפה את גרמניה בשנות ה-20. התפאורות הענקיות והאימתניות בעלות הקווים האלכסוניים, האקספרסיביות העודפת והעיוות במשחק ברגעים מסוימים תורמים למיקום הסרט באסכולה זאת. הדימויים השונים שבסרט הפכו נחלת הכלל בשפה הקולנועית של היום, והעוצמה הויזואלית והרגשית של חלק מהם טבועים בתודעה הציבורית. "סי. טרי-פי. או" מ"מלחמת הכוכבים" הינו צאצא ישיר של הרובוטית מ"מטרופוליס". המכשיר/מיטה מ"האלמנט החמישי" בו אנו מגלים בפעם הראשונה את מילה יובוביץ' הוא אותו המכשיר בו שוכבת מאריה כבולה במעבדת המדען. העיצוב של העיר ב"מטרופוליס" שוחזר עשרות פעמים בסרטי מדע בדיוני שונים. התמונה של מאות אנשים קרחים, חסרי זהות, צועדים בשורות כמו זומבים, הפכה לאחד הדימויים המרכזיים המייצגים את סכנות הקידמה המודרנית במאה ה-20. הרעיון של חלוקה פיזית בין עולם תחתון של מדוכאים ועולם של עשירים שמעליו, פותח באלפי יצירות מדע בדיוני לאורך המאה. תמונות מרשימות כמו זו של עשרות עיניים שממלאות את המסך יש להם אפקט בלתי מעורער אפילו היום. עוד אלמנט חשוב בסרט שקשור לאקספרסיוניזם הגרמני הוא העיצוב המיוחד של כותרות הדיאלוגים בסרט (INTERTITLES). לאנג, בהמשך לעמיתיו האקספרסיוניסטים, השתמש בכותרות לא רק בכדי להעביר אינפורמציה אלא גם כדי ליצור דימויים ואפקטים שונים. השימוש היצירתי הזה בכותרות היה יחסית פופולרי בחלק מהסרטים האילמים.

   בנוסף ניתן לזהות בסרט השפעה ישירה של הקולנוע הסובייטי, למשל בקליפ הפתיחה בו נחשפים לעריכה מהירה של שוטים של מכונות עובדות, או בסיקוונס המדהים של הריקוד של הרובוטית בעיר העשירים.

 

המלצות צפייה נוספות:

 

1. אקספרסיוניזם גרמני:

- "האדם האחרון" גם מוכר כ"הצחוק האחרון". סרטו של מורנאו הוא אחד היצירות האקספרסיוניסטיות המרשימות ביותר שנעשו.

- "הקבינט של ד"ר קליגרי". זהו הסרט שפתח את גל הסרטים האקספרסיוניסטים בגרמניה ואחד החשובים שבהם.

- "נוספרטו". סרטו של מורנאו הפך גם הוא לאחד האייקונים המרכזיים של הקולנוע של המאה העשרים.

2. פריץ לאנג, סרטים גרמניים:

- "המוות העייף"

- "ד"ר מבוזה המהמר" ו"צוואתו של ד"ר מבוזה"

- "M"

 3. פריץ לאנג בהוליווד:

- "החום הגדול"

- " הזעם"

- "רחוב הארגמן"

 

 כתב: פבלו אוטין

Comments