ילדי גן העדן

מרסל קרנה, צרפת, 1945. כ-190 דק'

כשבמאי כמו פרנסואה טריפו אומר שהוא היה מוותר על כל הפילמוגרפיה שלו בתמורה לכך ש"ילדי גן העדן" יהיה רשום תחת שמו, אין ספק שהדבר מעורר סקרנות. זאת במיוחד לאור העובדה שעמיתיו המבקרים ב"חוברות קולנוע" יצאו נגד הקולנוע של מרסל קרנה בטענה שהוא מייצג בדיוק את סוג המוצרים שהקולנוע המיושן והספרותי מפיק. "ילדי גן העדן" שנבחר בשנות ה-70 לסרט הצרפתי הטוב ביותר בכל הזמנים, הינו הדוגמא המושלמת ביותר לקולנוע מיינסטרים שצרפת יצרה. אין בסרט חידושים קולנועיים רבים, או נועזות סגנונית יתרה. הסרט מספר סיפור באופן יעיל ומרגש. יש בו הומור, משחק טוב, מורכבות של דמויות ועלילה. יש בו תלבושות מרשימות, תפאורות גדולות ודיאלוגים שנונים ופיוטיים שנוצרו על ידי אחד מהמשוררים הצרפתיים הגדולים של המאה ה-20 – ז'אק פרבר. "ילדי דן העדן" עוסק בקשר שבין האומנות למציאות, לפשע, לאהבה ולחיים. מסיבה זו מדובר בסרט שאינו רק בידורי גרידא, אלא גם סרט שניכרת בו השקעה אינטלקטואלית נרחבת. כמו כן, לסרט סיפור הפקה מיתולוגי והירואי, שדי בו ובמה שייצג כדי לעורר את ההזדהות והגאווה הצרפתים. כל האלמנטים הללו עוזרים להבין למה הצרפתים אוהבים וגאים בסרט הזה. מדובר בהפקת ענק בעלת ערך אומנותי, שהופקה תחת ולמרות הכיבוש הנאצי. הסרט מייצג ניצחון קטן של האומנות על המציאות, וניצחון קטן של צרפת הכבושה על אויבה הנאצי.

 כשהנאצים כבשו את צרפת הם החליטו לחלוש גם על העשייה הקולנועית בה. מעט יוצרים צרפתיים שעשו סרטים לפני הכיבוש המשיכו גם אחריו. שניים מהם היו התסריטאי ז'אק פרבר והבמאי מארסל קרנה, שעבדו במשותף במשך שנות ה30 על מספר סרטים. שני היוצרים השתייכו לסגנון שנקרא "ריאליזם פיוטי", שיצר סרטים ריאליסטים עם ממדים סימבוליים מאוד חזקים. לאחר הכיבוש הנאצי, הצליחו פרבר וקרנה לעשות את "אורחי הלילה", סרט שזכה לפופולריות רבה בצרפת. הסרט הוא כביכול סיפור אהבה המתרחש בעבר הרחוק ובו השטן מתערב בין שני האוהבים, אך מדובר בסרט שניתן להבין אותו כמטאפורה לכיבוש הנאצי. קרנה היה הבמאי הגדול ביותר של צרפת באותה התקופה. "ילדי גן העדן" תוכנן כסרט על עולם התיאטרון של המאה ה-19 המבוסס על דמויות אמיתיות שחיו בתקופה. מכיוון שהסרט תוכנן לאורך של 3 שעות, והנאצים פסלו סרטים שאורכם עולה על 90 דקות, אמר קרנה שהוא בעצם עושה שני סרטים, והאמין שיוכל להקרין אותם ביחד כשיסיים אותם. לכן "ילדי גן העדן" מחולק לשני פרקים - "שדרת הפשע" ו"האיש בלבן". הגרמנים הכריחו את היוצרים לשכור עוזרים נאצים שיעבדו על הסט. כך, חשבו, תהיה להם שליטה גדולה יותר על המתרחש. קרנה ופרבר, בגבורה רבה, נתנו עבודה על הסט ליהודים ולאנשי הרסיסטאנס, שעבדו בסתר, או ממש יחד עם הנאצים מבלי שאלה אף ידעו מכך. תפאורן הסרט, יהודי הונגרי בשם אלכסנדר טראונר, נחשב עד היום לאחד התפאורנים הגדולים ביותר בקולנוע. הסרט עלה למסכים בצרפת כחודש לפני תומה הרשמי של המלחמה והקהל נהר לאולמות.

   הבקרוב של הסרט בארה"ב הציג את "ילדי גן העדן" בתור "התשובה הצרפתית ל'חלף עם הרוח'". אך היצירה הצרפתית מתוחכמת ואיכותית יותר מהאמריקאית. השם של הסרט מתייחס ל"גן העדן" שהוא כינוי לשורות הגבוהות באולם התיאטרון, היכן שהמקומות הזולים ביותר. "ילדי גן העדן" הם, אם כן, האנשים העניים ביותר שהלכו לתיאטרון, אלה ששילמו על הכרטיס הזול ביותר בשביל לראות את ההופעות. אך קיימת כמובן בשם הסרט גם התייחסות נוסטלגית לתקופה שהסרט מתאר - תקופה רומנטית, פיוטית, בה הכל היה בחיתוליו, רווי תשוקות עזות וראשוניות, תקופה בה אומנות, אהבה וחופש פשו בפריז מיתולוגית.

 

המלצות צפייה נוספות:

סרטי קרנה – פרבר:

- "אורחי הלילה"

- "חוף הערפלים"

- "השחר עולה"

 

סרטי הריאליזם הפיוטי או סרטים שהשפיעו עליו או קרובים אליו:

- "ל'אטלנט", של ז'אן ויגו

- "פהפה לה מוקו", ז'וליין דוביבייה

- "פנקס המחולות", ז'וליין דוביבייה

- "היפה והחיה", ז'אן קוקוטו

- "העורב", ה. ג'. קלוזו – סרט צרפתי שנעשה תחת הכיבוש הנאצי המבטא מטאפורה לסוגיית הבגידה וההלשנה.

-          "הנערות מיער בולון", רובר ברסון –סרט קודר של צרפת הכבושה מסוף מלחמת העולם השנייה.

 

 

כתב: פבלו אוטין


Comments