המלאך הכחול

ג'וזף פון שטרנברג, גרמניה, 1930. 106 דק'

ג'וזף פון שטרנברג נולד באוסטריה אך גדל בווינה ובניו-יורק. מפני שגדל בעוני נאלץ לעבוד מגיל צעיר בעבודות שונות עד שהתגלגל לעסקי הסרטים. שטרנברג נודע כבמאי שתלטן, בעל טמפרמנט שהוביל אותו לויכוחים וריבים עם מפיקים, שחקנים ותסריטאים. למרות שהוא מוכר בעיקר בזכות עבודותיו עם מרלן דיטריך בתחילת שנות ה-30, שטרנברג החל את הקריירה שלו ב1925 והתמחה בתקופה האילמת בעיקר בסרטי פשע. הסרט שפרסם אותו, "עולם תחתון" (UNDERWORLD), נכתב על ידי אחד התסריטאים והמחזאים החשובים ביותר בהוליווד, בן הכט ("פני צלקת", "נערתו ששת", "זרים ברכבת", "מרכבת הדואר", ועוד). עבודת הבימוי של שטרנברג לא מצאה חן בעיני האולפן והסרט נתפס כמועד לכישלון. תוצאות הבימוי הרגיזו את הכט עד כדי כך שהוא ביקש להוריד את שמו מהכותרות. בעקבות הריב בין הבמאי והתסריטאי נוצרה סנסציה תקשורתית שגרמה לקהל להתעניין בסרט וכך הוא הפך להצלחה מסחרית שלא רק שמה את שטרנברג במרכז העשייה ההוליוודית אלא גם זיכתה את הכט באוסקר לתסריט הטוב ביותר. הקריירה של שטרנברג תפסה תאוצה נוספת כאשר ביים את אמיל יאנינגס (האדם האחרון) בסרט "הפקודה האחרונה" (LAST COMMAND) בתפקיד שזיכה את השחקן הגרמני הגדול בכל הזמנים באוסקר. יאנינגס חזר לגרמניה ופון שטרנברג ביים את סרטו המדבר הראשון, סרט הפשע "Thunderbolt". פון שטרנברג ניחן בכשרון בולט לשימוש בסאונד וצבר שם כבמאי שיודע איך לעשות את המעבר מקולנוע אילם לקולנוע מדבר. בגרמניה, המפיק אריך פומר ואמיל יאנינגס רצו לעשות את הסרט הגרמני המדבר החשוב הראשון. עד אז, הסרטים המדברים הגרמניים לא היו חשובים מבחינה קולנועית, אלא קרובים יותר לתיאטרון מצולם. יאנינגס הציע לייבא מהוליווד את פון שטרנברג וכך הבמאי האמריקאי ממוצא אוסטרי התגייס לביים את מה שהפך להיות אחד הסרטים המשפיעים בהיסטוריה של הקולנוע – "המלאך הכחול".

   חשיבותו של "המלאך הכחול" מתבטאת במישורים שונים. ראשית לכל, הסרט נתן ביטוי לגרמניה הדקדנטית של סוף שנות ה-20 ותחילת ה-30. הסרט "קברט", של בוב פוסי, מתבסס על הדימוי הזה של עולם הקברטים. פון שטרנברג, שהושפע רבות מהאסתטיקה האקספרסיוניסטית בסרטיו האילמים, יישם את ההשפעות הללו גם ב"המלאך הכחול". הסרט מתרחש ברובו בלילה, בעולם של צללים ומתחת לפני השטח. פון שטרנברג כאילו מבקש להראות את הצדדים האפלים התת-הכרתיים של החברה. אווירת הייאוש והשחיתות המוסרית מציפה את הסרט. האסתטיקה האקספרסיוניסטית אינה לקוחה רק מהשפעות קולנועיות אלא גם מהאקספרסיוניזם הציורי. דמויות שנראות כלקוחות מהציורים של גאורג גרוס, למשל, רווחות בקרב הקהל בקברט.

   "המלאך הכחול" פותח את סדרת הסרטים שעשה פון שטרנברג בשיתוף פעולה עם מאהבתו מרלן דיטריך. דיטריך הייתה שחקנית אלמונית עד שפון שטרנברג ליהק אותה לתפקיד של "לולה לולה" ב"המלאך הכחול" והחל איתה קשר רומנטי. הוא נסע עמה לארה"ב ויחד הם עשו שם עוד שישה סרטים כשדיטריך מככבת ופון שטרנברג מביים. פון שטרנברג, במאי בעל רגישות אדירה לעיצוב הויזואלי של הפריים, ידע לנצל את המסתוריות והארוטיות של דיטריך ולהפוך אותן, בעצם, לנושא המרכזי של הסרטים. אחד האלמנטים הבולטים בסרטיו של שטרנברג הוא השימוש בתאורה ובתלבושות. ב"המלאך הכחול" הקשר בין דיטריך ושטרנברג היה רק בחיתוליו, ולכן האלמנטים שאפיינו את שיתוף הפעולה ביניהם אינם מגיעים לשיאם עדיין. למרות זאת, אפשר לגלות רמזים רבים לעתיד לבוא. התיאור של גבר הנופל בקסמיה של דיטריך ומוכן לעבור השפלות ומניפולציות אינסופיות במערכת היחסים המזוכיסטית שנוצרת ביניהם הוא סימן ההיכר שחוזר שוב ושוב בסרטיהם. עולם הדימויים החלומי מציב במרכזו את דיטריך, הפנטזיה הגברית שמרגע שהיא מתגשמת הופכת לסיוט ממכר. ב"המלאך הכחול" דיטריך אינה הדמות הראשית, ולכן הסרט הרבה פחות 'קמפי' מאשר שיתופי הפעולה האחרים שלהם.

   הצלחתו של הסרט והפיכתה של דיטריך לכוכבת קשורים גם לשימוש החכם של פון שטרנברג בסאונד. נאמר על "המלאך הכחול" שהוא נראה כמו 'סרט אילם'. ב1930, עולם הקולנוע סבל מהמעבר מקולנוע אילם למדבר. בשל בעיית רגישות במיקרופונים, במאים רבים ויתרו על תנועות מצלמה, מיזאנסצנה מורכבת ושפה קולנועית מסוגננת לטובת בהירות הדיאלוגים. הכוונה מאחורי האמירה "זה כמו סרט אילם" קשורה לזה שפון שטרנברג ידע לביים קולנוע מדבר בלי לוותר על ייחודיות אסתטית. "המלאך הכחול" לא מוותר על שום אלמנט ויזואלי לטובת הסאונד. זהו סרט בעל קומפוזיציות דינמיות ושפה קולנועית עשירה, אך אם ייחודו היה מתבסס על הזנחת הסאונד לטובת התמונה, היינו פוגשים סרט הסובל מפשרות רבות. לעומת זאת, פון שטרנברג לא רק שלא נותן לסאונד לעצור בעדו אלא מנצל אותו לטובתו ביצירתיות רבה. פון שטרנברג אשף בלייצר אווירה באמצעות השימוש בסאונד. סגנונו הויזואלי מורכב משימוש בצללים ותאורה אקספרסיבית. הסאונד מלווה את התמונה ומטעין אותה במתח, ארוטיות ומסתורין. בסצנות בקברט, פון שטרנברג משנה את עוצמת הסאונד כשדלתות נסגרות ונפתחות, משהו שהיום אולי נראה כמובן מאליו, אך באותה התקופה היה פריצת דרך. המקור לשינוי סאונד זה הוא אמנם ריאליסטי (הרי במציאות כשפותחים את הדלת שומעים את הסאונדים מהחדר השני גבוה יותר וכשסוגרים את הדלת הסאונד דועך.) אך שטרנברג משתמש ביסוד הריאליסטי הזה למטרות אקספרסיביות. הוא מבליט את נוכחות הקברט כדבר מאיים, כאוטי ויצרי דרך הסאונד המשתנה שפולש לחדרי ההלבשה בהם פרופסור ראט נמצא. הסאונד היה חשוב בסרט גם בהולדת כוכבותה של דיטריך. קולה העמוק ומבטאה האקזוטי הפכו לסימני ההיכר שלה והיא ניצלה אותם לא רק במשחק אלא גם בשירה, הן על המסך והן מחוצה לו. דיטריך מהווה עד היום סמל מין עבור גברים ונשים כאחד. האירוטיות שלה משדרת מיניות מורכבת, המשלבת אלמנטים גבריים ונשיים. נוכחותה כובשת ומתוחכמת כמו פאם פטאל, ויש בה משהו דו-מיני ומשוחרר. הדמויות של דיטריך מודעות לעצמן ולמיניות שהן מייצגות. הן בונות הצגה מסביב לנוכחות שלהן. כשדיטריך משחקת, היא משחקת דמות שחווה את המתח בין מה שהיא ומה שהיא מייצגת - דמות שמודעת למקום בו היא נמצאת, ומה שמטריד אותה יותר מכל זה שהיא חייבת להצטלם טוב, לעשות את הג'סטה המדויקת, בתאורה הנכונה ובזווית המחמיאה.

 

 המלצות נוספות:

 

1. סרטים אילמים מוקדמים של פון שטרנברג:

- שני סרטי פשע: "UNDERWORLD", מ-1927, ו-"The Docks of New York", 1928

- "The Last Command", 1928, דרמה על גנרל רוסי בשירות הצר שמאבד את מעמדו ורכושו לאחר המהפכה.

 

2. סרטים של פון שטרנברג ודיטריך:

- "שנחאי אקספרס": לדעת הכותב, זהו שיתוף הפעולה הקמפי והמוצלח ביותר של הצמד, הכולל דימויים שהפכו לחלק מהתרבות העולמית.

- "מרוקו", שיתוף הפעולה השני המוצלח ביותר, עם סצנה בה דיטריך מופיעה על הבמה כשהיא לובשת טוקסידו, שרה שיר 'כאילו' היא גבר שבסופו היא מנשקת אישה על השפתיים אל מול מבטם הנדהם של הגברים בקהל.

-  "קיסרית הארגמן", נחשב גם הוא לאחת הפסגות של שיתוף הפעולה בין הזוג.

 

3. סרטים גרמניים מדברים עד 1933:

"המלאך הכחול" משתייך מבחינה היסטורית לתקופת הקולנוע הגרמני המדבר לפני עליית הנאציזם. במסגרת זו פעלו מספר במאים חשובים ומעניינים:

- סרטיו של פאבסט: פאבסט, במאי בעל נטיות ריאליסטיות יותר מעמיתיו הגרמניים, לא עבד במסורת האקספרסיוניסטית ועשה סרטים אילמים כמו "תיבת פנדורה" ו"יומנה של נערה כפרית", שניהם עם מי שהפכה לסמל האישה המשוחררת של שנות ה20: לואיס ברוקס. את דמותה של לואיס ברוקס שיחזרו למשל גודאר וטרנטינו כשעיצבו את הגיבורות שלהם ב"לחיות את חייה" ו"ספרות זולה".

בין סרטיו המדברים של פאבסט מומלצים: "ידידות" (Kameradschaft) ו"חזית 1918".

 

- "נערות במדים" (Madchen in Uniform) של הבמאית ליאונטין סאגאן. זהו סרט בעל אווירה מהפנטת שעוסק במיניות בין נשית בפנימייה.

 

 

כתב : פבלו אוטין



Comments