הרמוניות וורקמייסטר - בלה טאר, הונגריה 140 דק'

עם הקרנת סרטו האחרון הסוס מטורינו (2011) הכריז בלה טאר כי הוא פורש מבימוי סרטים. נכון שהטון הקודר של אפוקליפסה מינימליסטית זו רומז על הגעה למיצוי הנושאים שעלו בסרטיו הקודמים, ובכל זאת זוהי בשורה לא קלה. טאר, רק בן 56 כשבישר על פרישתו, הוא אחד היוצרים השאפתנים והתובעניים בקולנוע העכשווי.

קל להישבות במורכבות הצורנית של סרטיו. הוא עצמו הכריז כי "(מהותו של) הקולנוע אינה לספר סיפור". והשוטים הארוכים, תנועות המצלמה הוירטואוזיות, הכוריאוגרפיה המדויקת של בני האדם, ומשחקי האור והצל שנותנים איכות של קצב מוזיקלי לכל אלו – בהחלט יוצרים תחושה של חווית טור-דה-פורס סגנוני, גם אם כוונת היוצר אינה תמיד ברורה.

"הרמוניות וורקמייסטר" הוא עיבוד לספרו של לאזלו קראזנאהורקאי (László Krasznahorkai) "המלנכוליה של התנגדות" ("The Melancholy of Resistance") מ- 1989. זהו העיבוד השלישי שנעשה בעבודה משותפת בין טאר לקראזנאהורקאי אחרי Damnation (1988) והמגנום אופוס Sátántangó (1995). האיש מלונדון (2007) יהיה עיבוד לז'ורז סימנון שעליו שניהם עבדו יחד, וה-הסוס מטורינו יתבסס על תסריט מקורי ששניהם כתבו יחד. כל אלו מייצגים את המיטב בעבודותיו של טאר.

הסיקוונס שוט בן ה- 11 הדקות הפותח את הרמוניות וורקמייסטר מציג את טאר במיטבו.  יאנוש ואלוסקה, ה"שוטה קדוש", הדמות הקרובה ביותר למעמד של גיבור בסרט, מארגן את מיקומם של יושבי פאב כפרי בכדי לשחזר את מסלול התנועה של השמש, הירח וכדור הארץ בזמן ליקוי חמה. התמה של סדר קוסמי, מול החתירה הנואשת לסדר כזה בעולם האנושי, והמצלמה (מעשה האמנות הקולנועי) המתווכת בין שני אלו – מוגדרים כנקודת מוצא לסרט.

מנגד נמצא סכנת הגלישה לכאוס, והעולם שטאר נוטה להציג נמצא בתהליך התפוררות מתמדת לעבר סף ההשמדה. תהליך הנחווה בתוך טבע קפוא ועכור שכבר לא יסביר פניו לאדם, וחורבן חברתי ומוסרי של בני האדם החיים במקום נטול תחבורה, תקשורת, תרופות. עולם שנדמה כפוסט אפוקליפטי או רגע לפני החורבן.

זהו הצל הכבד המוטל מעל הסרט ומהווה גורם שקל לזהותו גם בעבודות אחרות של טאר. סיום הסצנה שבה מגרש בבוז בעל הפאב את השיכורים שהשתתפו במיצג הקוסמי הוא אלמנט של הומור שחור המבליח בקדרות זו.

החיפוש אחר סדר מתקיים בעוד שני מישורים ודרך שתי דמויות נוספות. הראשונה היא של פרופסור למוזיקולוגיה בגמלאות - גיורי אזסטר אשר מנסה לגבש תפיסה אלטרנטיבית בתיאוריה המוזיקלית לתיאורית ההרמוניה המוזיקלית של אנדריאס וורקמייסטר מאמצע המאה ה- 17. גיורי אזסטר מייצג נוסטלגיה מודרנית, תמימה ויהירה כאחד, לפיה ניתן לייצר מערכת מושלמת יותר, כבסיס להשבת הסדר לעולם שאיבד אותו. הדמות השניה והמשלימה היא של אשתו הפרודה של הפרופסור טונדי אזטסר המחזיקה בתפיסה נוקשה של חוק וסדר הגובלת בפשיזם. מטרת התנועה שלה "להחזיר את הסדר, ליצור ניקיון" ולשם קידום מטרות אלו כל מניפולציה כשרה. גם דרך קלוקלת זו מנסה להדוף את הכאוס.

מול דמויות אלו מתקיים האירוע המרכזי והמסתורי של הסרט. הגעתו של קרקס נודד שהאטרקציה המרכזית בו היא גופתו החנוטה של ליוויתן אדיר מימדים. הדמות המסתורית מאחורי קרקס היא של "הנסיך", שהופעתו, תמיד רק מרומזת בצללים, מחוללת התפרצויות של אלימות וחולי המדרדרות את החברה לעבר התהום.

השפה הסגנונית של הסרט אוצרת בתוכה את המאבק בין סדר לכאוס. התנועה האיטית מאוד של המצלמה האחראית המשתהה הרבה מעבר לנקודת החיתוך בעריכה מקובלת. היא יוצרת תחושה מתמדת של דבר שעומד להתרחש. תחושה שבהצטברותה לאורך כל הסרט מעוררת אי נוחות רבה. שוטים אלו מייצגים את תפיסתו של טאר שיש להחליף את השעבוד לסיפור (באמצעות הלוגיקה הקונוונציונלית של העריכה בקולנוע) בשוטים ארוכים המציגים מידע שאינו מקדם את הסיפור המבטאים את מה שהוא מכנה "לוגיקה של החיים". מנגד ישנו גם מעשה האמנות של טאר כמסגרת המנסה להכיל את הכאוס – למשל ע"י תבניות צורניות החוזרות על עצמן (שוטים המשוכפלים במדויק). 

    אחת הפרשנויות הפשוטות מדי של הסרט הייתה לראות את המתרחש בו כסוג של אלגוריה לסוף העידן הקומוניסטי. עולם שאיבד את הדרך ושוקע לכאוס. גופת הלוויתן המוצבת במרכז העיירה, כסמל  לעוצמה שדעכה ונרקבה, כמו תחליף מעוות לפסלי המנהיגים בעידן הקודם.

אבל נראה שיהיה מדויק יותר לראות בטאר כמי שחותר לאלגוריה פוליטית רחבת הקף החורגת מהיישום לעבר הקרוב. תהייה פסימית על היעדר היכולת ליצור הרמוניה מושלמת – בעולם, באמנות ובחברה.  

 

סרטים מומלצים נוספים:

Damnation (1988) – עבודה צנועה יחסית על משולש יחסים בין שני גברים ואישה, אך נקודת מוצא סגנונית ותמאטית לסרטיו הבאים.

Sátántangó (1995) – יצירה תובענית באורך של כ-7 שעות, שרבים מחשיבים כסרטו הטוב ביותר של טאר. העלילה מתרחשת בחווה של קולקטיב הונגרי בשלהי התקופה הקומוניסטית.  אלגוריה על התפרקות חברתית, המעוצבת בסדרה של סיקוונס שוטים מורכבים, ב- 12 פרקים, ומבנה זמנים מקביל חרף מיעוט השוטים (כ- 150 בכל הסרט).

האיש מלונדון The Man from London (2007) עיבוד לספר של ז'ורז' סימנון מ- 1934. מותחן המקבל סממנים מאוד ספציפיים של הבימאי שיצר אותו. הביקורת לא התלהבה, אך מעריציו של טאר יצאו מסופקים.

הסוס מטורינו The Turin Horse (2011) הרהור פסימי על מה שנראה כימים האחרונים בעולם. רוב הסרט מתרחש בצריף בו גרים עגלון ובתו. הבאת ערכיו הסגנוניים של טאר לשיאם.

Taxidermia (2006) סרטו של גיאורגי פאלפי (György Pálfi) ההונגרי. סאטירת זוועה אלגורית.

כתב: ארז דבורה

Comments