הנערה מבית חרושת לגפרורים - אקי קאוריסמקי פינלנד , 68 דק'

"הנערה מבית חרושת לגפרורים" הוא החלק השלישי ב"טרילוגיית הפרולטריון" הכוללת גם את צללים בגן עדן (1986) ו-אריאל (1988). כפי שניתן לנחש משם זה גיבורי שלושת הסרטים עובדים בעבודות נטולות זוהר או שכר משמעותי – במפעל, בזבל, במכירה בחנות. שלושתם גם סרטים קצרים במיוחד המתאפיינים בשפה קולנועית מינימליסטית ונטולת רגש במפגיע. בהתחשב ביישום של תפיסה זו על כמה מהאירועים המלודרמטיים המתרחשים בסרטים אלו (במיוחד בנערה) הרי שנוצר אפקט של הומור בהתנגשות בין מה שאמור היה להיות רגע של רגש מתפרץ והאופן בו הוא מרוסן בסגנון המשחק המנוכר ובשפה הקולנועית התמציתית. תכונות אלו משוות לנערה אופי של טרגדיה קומית לו הייתה מבוימת ע"י רובר ברסון.

פינלנד, המדינה בה נולד קאוריסמקי ובה נעשו מרבית סרטיו, היא מדינה קטנה (קצת מעל 5 מליון),    מיושבת בדלילות, האור בה דל (בחורף השמש שוקעת בשעות אחר הצהרים המוקדמות) עם אחוז התאבדויות מרקיע שחקים ולתושביה יש חיבה יוצאת דופן לטיפה המרה. זוהי מדינה שעד התפרקות ברית המועצמות ב- 1991 הייתה באזור ההשפעה הסובייטי – גם אם היא שמרה על אוטונומיה וניטראליות (לא השתייכה לברית וארשה).

מדינה שתקועה בין מזרח ומערב, בין קומוניזם וסוציאליזם, עם שפה "מוזרה" שנשמעת שונה משפות סקנדינביות אחרות ודומה יותר להונגרית. בדומה לעולם הקומוניסטי יש דלות של חפצים, מוצרי צריכה וטכנולוגיה – רחוק מרחק רב מאירופה המערבית.  מעין עולם רטרו עגמומי. 

ההדים של מאפיינים גיאוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים אלו בסרטיו של קאוריסמקי מקנה להם אופי ייחודי הבנובע מתחושת הדיסאורינטציה של מקום וזמן אותה הם מחוללים בצופה המערבי

השימוש במוזיקה הינו מהותי בסרטיו של קאוריסמקי ומזכיר במידה רבה את עבודותיו של ג'ים גארמוש – שסרטיו המוקדמים (זרים, נרדפי החוק הופכים אותו כמעט לאחיו התאום המופרד בלידה של קאוריסמקי). יש לו חיבה מיוחד לרוק'נרול בנוסח שנות ה- 50, עם כל האביזרים הנוסטלגיים הנלווים אליו – הגיטרות, הבגדים, הקאדילקים ותיבות התקליטים. אך העיסוק במרכיבים אלו רחוק מהשאננות הנוצצת של דימויי הקולנוע ובתרבות האמריקאית של שנות ה- 50. אלו הם אובייקטים מרוטים שמעידים יותר מכל על ניסיון ליצור מרחב של פנטזיה בתוך עולם דל ומדכא, או נוכחות קונטרפונקטית לעגמומית הקיימת בפועל. באופן דומה מילים של שירים המשתפכים בהבעה רגשית יעמדו מול הביצוע המיושן וכמעט נלעג שלהן – כפי שיקרה גם בסרט זה. במקום הדיינר האמריקאי הנוצץ נקבל את "הקפיטריה" שהפכה למקום המפגש בקהילות קטנות בשיכוני פועלים. סימן המקושר בתרבות הפינית לעידן של מעבר שהיה בשנות ה- 50 מקהילות כפריות קטנות למרכזים עירוניים, לסוג של אחווה ולסוג של נוסטלגיה המהדהדת בסרטים אלו – אם כי לא בהכרח ב"נערה"  הממוקד בדמות הבודדת של הגיבורה.     

הסיפור ב"נערה" פשוט ביותר ומוגדר כבר בסצנת הפתיחה שלו. רבים מסרטיו של קאוריסמקי מתחילים במונטאז' המתאר את סביבת העבודה של הגיבורים הפשוטים: מפעל, מכרה, תחנה של  משאיות. בסרטו הראשון החטא ועונשו (1983), עיבוד לספרו הידוע של דוסטויבסקי, סיקוונס הפתיחה מציג בפירוט מדמם את תהליך עיבוד הבשר בבית המטבחיים בו עובד הגיבור, מי שעתיד להיות הרוצח. הקשר בין סביבת העבודה הפרולטרית ומכלול חייה של הדמות הוא ברור.  

בסיקוונס הפתיחה של הנערה מוצג תהליך כל תהליך הייצור של גפרורים  - מבולי העץ ועד התוצר המוגמר – רצף המבשר על חיים שנגרסים יום יום ושעה שעה לחתיכות קטנות. כמו מכונה שעובדת בדממה, כך הסרט כמעט נטול דיאלוג, ינוע מכאנית מסצנה לסצנה, מרגע של התעלמות וניכור, לביטול צונן ע"י האחר – כל המרכיבים של חייה העלובים של הגיבורה. זהו הבסיס לרגע הקצר והמוטעה של תקווה שיכול לחול בחיים אלו שינוי, והאופן בו אובדן התקווה המוחלט יוביל לתגובה של הגיבורה כנגד היעדר האנושיות של הסובבים אותה.

קטי אוטינן, השחקנית המגלמת את הגיבורה איריס, היא השחקנית הקבועה המופיעה בחלק ניכר מסרטיו של קאוריסמקי.  לא יפה, גם בצעירותה, לא אמונה על הבעות אקספרסיביות. יש בה את אותה יבשושיות שמתוכה נולד, כבמיטב סרטיו של קאוריסמקי, ניצוץ של אנושיות שאותו לא ניתן להכניע.    

סרטים מומלצים נוספים:

אריאל Ariel  (1988)  - פועל שחייו נחרבו מחפש דרך להגיע אל מעבר לקשת בענן.

הקאובויים מלנינגרד הולכים לארה"ב Leningrad Cowboys Go America  (1989) – מסע אבסורדי של להקה רוק. עיסוק באקסצנטריות גברית, בסרטו הפופולארי ביותר של קאוריסמקי.   

האיש ללא עבר The Man Without a Past  (2002)  - סיפור אהבה עם ניחוח פרנק קפרה על אהבה בין שתי דמויות מבוגרות ותמימות, על רקע פשע, עוני ואובדן זיכרון.

מאת: ארז דבורה

Comments