רוזטה- ז'אן-פייר ו-לוק דארדן , בלגיה 92 דק'

רשימת הפרסים אותה צברו האחים דארדן ארוכה ומרשימה, ובראשה ניצבת הזכייה הכפולה ב"דקל הזהב" (עבור "רוזטה" וב- 2005 גם עבור "הילד"). 

נולדו בבלגיה בעיר סירינג Seraing. הממוקמת בלב מחוז ליז' Liège (הדרומי ביותר של בלגיה, סמוך לגבול גרמניה.) מחוז ליז' שייך לצד הוולוני של בלגיה, כלומר, לצד הדובר צרפתית.  העלילות של סרטיהם מתרחשות בעיר קטנה זו (כ- 60 אלף תושבים) עיר פוסט תעשייתית. אפורה. רקע הולם לדמויות האופייניות לכל סרטיהם, לפחות מאז הצלחת "השבועה" (1996). .   

אך הקריירה שלהם כיוצרים החלה זמן רב לפני כן. החל מסוף שנות ה- 70 הם מביימים סרטים תיעודים ועלילתיים. יש נטייה לתאר את הסגנון הנוכחי של האחים דארדן כתיעודי, כותרת בעייתית למדי בהתחשב בטווח הסגנוני ובתכליות השונות המופגנות בקולנוע תיעודי. המימד התיעודי נראה רלוונטי לסרטיהם העלילתיים, אך דווקא חלק מעבודותיהם התיעודיות הכילו מימד של רפלקסיביות צורנית שממנה הם נמנעים באופן מוחלט.  

שני הסרטים העלילתיים הראשונים שלהם Falsch (1986) ו- Je pense a vous (1992), היו, גם על פי הודאתם (לוק כינה אותם "הרפתקה מצערת"), לא מוצלחים במיוחד ורחוקים מרחק רב בתוכן ובצורה מאלו שאיתם הפכו למזוהים. הלקחים שהופקו מסרטים אלו: תמיד לשלוט על הליהוק, על הצילומים ועל העריכה. לשמור על תקציב נמוך, ועל צוות עובדים מצומצם. נאמנים לדרך זו הם עובדים עם אנשי צוות קבועים – העורכת מארי-הלן דוזו, הצלם אלן מרכהן, והמפיק דניס פרייד. 

הנטייה לעבוד עם צוות הקבוע בולטת במיוחד ביחס לשני שחקנים שמופיעים שוב ושוב בסרטיהם –

ג'רמי רנייה  – שעשה ב"הבטחה" את הופעת הבכורה הקולנועית שלו, ושיהפוך לשחקן בעל מספר ההופעות הרב בסרטיהם – הוא חוזר ומופיע בכל שלושת הסרטים האחרונים שלהם – הילד (2005) השתיקות של לורנה (2009) ו-הילד עם האופניים (2011). השחקן השני הוא אולבייה גורמה –  שהופיע בארבעת הסרטים "הראשונים" שלהם – ההבטחה, רוזטה (בתפקיד בעל דוכן הוופלים הבלגים), הבן (2002) ו-הילד.

ההיבטים איתם הם מזוהים אינם רק סגנוניים – מצלמה מוחזקת ביד, ריאליזם המסתמך רק על סאונד דיאגטי  - כלומר חלק מתפיסה אסתטית של "סגפנות ריאליסטית". אלא גם מבחינה נושאית  - סוג הדמויות שיש בסרטיהם, ובעיקר המרחב המוסרי שאותו הם משרטטים עבור דמויות אלו. כווריאציות על התמות המעסיקות אותם, ולכן באפקט המצטבר של הסרטים יש אלמנט המעשיר אותם.

מכיוון שהם מרבים לצלם בשכונות המוכרות להם היטב, המרחב העירוני נושא אופי חוזר בסרטיהם, ויוצר אפקט של קשר בין שאלות מוסריות וטריטוריה שאותו אפשר להשוות לשימוש אותו עשה קשישטוף קישלובסקי באותה שכונה ורשאית – כזירה לכל עשרת פרקי הדקאלוג (1989).

רוזטה קיבל בקאן לא רק את דקל הזהב אלא גם פרס על המשחק של אמלי דהקוון Émilie Dequenne (בת 17-18 כששיחקה בסרט). הופעת הבכורה כשחקנית בסרט שהוא כולו פורטרט אינטנסיבי של נערה מתבגרת ממעמד הפועלים, העושה כל מה שביכולתה כדי להשיג עבודה. המצוקה  הזו מחייבת אותה לפעול בדרכים לא ראויות בכדי להשיג גם עבודה עלובה, אבל לבחירה הזו יש השלכות לא פשוטות שאיתן היא צריכה להתמודד.

רובר ברסון (ובמיוחד מושט מ- 1967) הוא מקור השפעה בולט על סרטי האחים דארדן ובעיקר על רוזטה. כמו ברסון גם הם עוסקים בסוג של מסע רוחני המסתיים בגאולה. יחד עם זאת בסרטיו של ברסון לאלמנט הגאולה יש מימד דתי החסר בסרטי האחים דארדן. ברסון עוסק בגורל הנפש הנצחית של גיבוריו, בסרטי הדארדנים אקט הוידוי פותח את הפתח לשינוי חיובי במישור אישי ובין אישי - התחלה של שיקום יחסים או הצבתם על בסיס ישר יותר.

התמקדותם בדמויות השוליים בוודאי נובעת ממצפון פוליטי, אך הם לא פונים לקבוצה או מעמד מסוימים, או מתקיפים מדיניות מסוימת.  אלא שהם חוקרים רגש או מצב קיומי בדרך המאפשרת לכל אחד, בזכות עצם אנושיותו,  להגיב רגשית ולראות עצמם כדמות על המסך. בעקבות ההד הציבורי ל-רוזטה הועבר בפרלמנט הבלגי חוק "תוכנית רוזטה" המבטיח לבני נוער עבודה תוך שישה חודשים מסיום לימודיהם בתיכון. גם מבלי שהסרט יציג ביקורת פוליטית ישירה, האמפתיה שמעוררת הגיבורה עזרה לחולל שינוי.

סרטים מומלצים נוספים:

הבן Le fils (2002) – נגר חונך המדריך נער שהרג ילד. אלמנט הגאולה הדתית מעולם לא היה חזק יותר בסרטיהם של האחים דארדן מאשר בסרט תובעני זה.

הילד L'enfant (2005) – צעיר שהופך לאב מחברתו מבצע מעשה נורא שמחייב אותו לעבור תהליך של התבגרות כואבת.

מאת: ארז דבורה

 

Comments