המבט-ניקולס רוג/ בריטניה 106 דק'

המבט הוא סרט אימה במובן העמוק ביותר של המילה. סרט העוסק בפחדים נסתרים ותשוקות חמקמקות, כאלו שקשה לעקוב אחריהן, ממש כמו אחרי אותה דמות מסתורית שרצה על הגשרים ובין הסמטאות של וונציה. מי שמנסה להתחקות אחר דמות זו הוא ג'ון (דונלד סאת'רלנד) היסטוריון אמנות שבסצנת הפתיחה המזהירה של הסרט מאבד את בתו כריסטין הטובעת באגם סמוך לבית בו גר עם אימה של הילדה ואשתו – לאורה (ג'ולי כריסטי). הנסיעה של השניים לונציה משולה לכניסה לתוך המבוך שבו אולי ימצאו את מה שאבד להם, או ישקעו בתהום שממנה אין מוצא.       

לכאורה זה מוזר לומר כי בסרט המתחיל בסצנה כה טראגית דווקא סיקוונס של סקס  בין ג'ון ולאורה הפך לחלק הזכור והמדובר ביותר. אך זהו סיקוונס יוצא דופן - הן בגלל ייחודה הצורני הממזג לתוך האקט אירועים שהתרחשו לפניו (התפשטות) ולאחריו (התלבשות לקראת יציאה), והן בגלל הצורה המאוד מפורשת בה מבוצע אקט זה ע"י שני השחקנים המפורסמים.

הסברה הסנסציונית שהיה זה אקט מיני ממשי ליוותה במשך שנים את הסרט (למרות שהוכחשה ע"י רוג ושחקניו כשנדרשו לכך) וזכתה לפרסום רב, אך לא בכך טמון ערכו של הסיקוונס. חשיבותו ביכולתו להגדיר את האקט המיני תוך נגיעה במרכיבים מופשטים של זיכרון וזמן בדרך שהינה אפשרית אך ורק במדיום הקולנועי. העריכה הצולבת בין האינטימיות של האקט המיני ללבישת הבגדים (שרמזים קטנים מבהירים כי היא מתרחש זמן קצר לאחר הסקס), נראית, לכאורה, כמייצרת הנגדה. כאילו המגע הינו רגע קצר בחיים "הרגילים" והמנוכרים שבהם רוב הזמן גוף מופרד מגוף. התנועה לחלקו האחרון של הקטע מבהירה שהכוונה היא הפוכה: המגע המרומז בעודם לבושים הוא גילום חיצוני לזיכרון האקט המיני (ולכן גם לקשר בין בני הזוג), זיכרון הנוכח לנגד עיני הצופים בהצלבה המתמשכת לאקט זה.

סצנת סקס זו מהווה דוגמא מאלפת לשימוש יצירתי באפשרויות עריכה המאפשר לרוג לעסוק ביחסים בין זמן ותודעה. רוג  בלט בשנות ה- 70 ומאז נדמה כי דשדש ונשכח. אך יש לא מעט בימאי מפתח עכשוויים  שלסגנונו הייתה השפעה בולטת על עבודתם: סטיבן סודרברג (בעיקר בסרטו היפה רומן לא חוקי), פיתולי הנרטיב והזיכרון בסרטיו של וונג קאר-ווי, בעבודתם של יוצרים ההולכים על הקו בין הממשי והמתעתע בקולנוע העכשווי – צ'ארלי קאופמן וכריסטופר נולאן.

במשאל שערך "טיים אאוט" הלונדוני בין בימאים ואנשי קולנוע בשנת 2011, המבט זכה לעמוד בראש רשימת הסרטים הבריטים הגדולים. מכל סרטיו של רוג, זהו הסרט שהעזתו הצורנית חוברת באופן השלם ביותר לאפקט רגשי מטלטל.

הבסיס לעלילה הוא סיפור קצר של דפנה דה מוריאה, סופרת בריטית שהיצ'קוק עיבד שניים מעבודותיה ל- רבקה (1940) ו-הציפורים (1963). מוריאה, שהייתה לסבית בסתר, הרבתה לעסוק בדחפים אסורים המנסים ללא הרף להתפרץ לפני השטח. כמו היצ'קוק גם רוג השכיל לחרוג מהמקור בדרכים שאפשרו לו לעצב מחדש את הדיון המרומז בדחפים האסורים, המקבלים גילום סמלי ומרומז בסרט.

החלפת הבגד בצבע אדום ממאפיין של בגד האם לאורה, למעיל המזוהה עם כריסטין הבת שטבעה, לא רק מחדד את מימד התעלומה והמעקב המתפתח בסרט אלא נקשר בצורה מטרידה לתשוקה של האב. סיקוונס הסקס, שכלל לא היה במקור, הוא ייצוג הולם לתקווה הנואשת המגולמת באי הרצון להיפרד בגוף ובזיכרון, והתעתוע המסוכן של מימוש תשוקה זו.   

המבנה הנרטיבי במיטב סרטיו של רוג הוא פיתוח של החידה הטמונה בסיקוונס הסקס. מבנים נרטיביים המתבססים על תנועה מורכבת ולעיתים לא פתורה בין זמנים, תנועה שבה מניעי הדמויות, ההתרחשות ב"מציאות" והכוונה של הסרט נותרים פתוחים לפרשנויות. לא פחות מכך יש בסרטיו אלמנטים סגנוניים פוסט מודרניים מובהקים – תנועה חופשית בין ז'אנרים, סגנון חושני במלאכותיותו המחבר צבע, מוזיקה ועריכה.  לא במפתיע סרטים אלו, שלא זכו לקונצנזוס ביקורתי בזמן שבו נעשו (אלא בעיקר למעמד של "סרטי פולחן" שלא אחת מקדימים את זמנם), נתפסים באופן רטרוספקטיבי כפורצי דרך.

 

סרטים מומלצים נוספים:

Performance (1970) – גנגסטר עובר שינוי זהות בעודו מתחבא עם רוקיסט לשעבר (מיק ג'אגר)

Walkabout (1971) – סרט יפיפייה על מסע של שני ילדים בערבה האוסטרלית.

The Man Who Fell to Earth (1976) – דיוויד בואי כחייזר. יצירה הלוכדת את רוח הזמן באופן מושלם. נק' המבט של החייזר מתמזגת בתפיסה הסגנונית והנרטיבית של רוג.

Bad Timing (1980) – מותחן בלשי פסיכולוגי שבו דבר לעולם אינו מה שהוא נראה.   

מאת: ארז דבורה

Comments