ימים ברקיע -טרנס מאליק, ארה"ב 92 דק'

באופן פורמאלי טרנס מאליק שייך לדור של הקולנוענים האמריקאיים שפרצו בשנות ה- 70, אך הוא יוצר הפועל בקצב שלו ומציית לנושאים המעניינים אותו והחורגים מהשיוך הפשוט לתקופה זו. בקריירה  שהחלה ב- 1973 בסרט שביל הזעם הוא ביים עד שנת 2011 רק חמישה סרטים. הוא נחשב יוצר מסתורי לא רק בגלל מרווחי הזמן בין סרטיו (בעיקר 20 השנים שהפרידו בין ימים ברקיע לסרטו שלישי – הקו האדום הדק) והימנעותו המוחלטת מאז 1974 מכל ראיון עיתונאי, אלא קודם כל בגלל האיכויות של סרטיו.  הדרך בה הוא משתמש בקול ומוזיקה, הצילום יוצא הדופן ביופיו, המסתורין של נוכחות הטבע רב העוצמה והאופן בו הוא מציב טבע זה מול העולם של בני האדם.  

   בצעירותו היה מאליק תלמיד ומורה מבריק לפילוסופיה שגילה עניין מיוחד בפילוסוף הגרמני החשוב מרטין היידגר (מאליק אף תרגם את ספרו The Essence of Reasons לאנגלית). לא מעט מחוקריו של מאליק טענו כי הפילוסופיה של היידגר היא המפתח להבנת סרטיו של מאליק.

   היידגר ביקר את התפיסה המודרנית של מציאות ככזו המובחנת מהדרך שבה היא נראית לתודעה הסובייקטיבית, ולכן כדבר שיש לשאוף לשלוט בו. התפיסה הפילוסופית היוונית המוקדמת (של הפילוסופים הקדם סוקרטיים) מציעה אלטרנטיבה. לא עולם של חומרים שיש לנתח אותם, אלא כמקור בלתי נדלה למסתורין. ה- phusis המילה היוונית שתרגומה המשוער הוא ל"טבע" – כשהכוונה היא לדברים ולמשאבים שנוצרים ע"י הטבע – הדברים ש"באים- לכדי-נוכחות", הדברים שמתגלים בהדרגה ושלא נשלטים בידי המחשבה.

   גם מאליק מנסה להרחיק את סרטיו ממחקר של ההכרה (מחקר אפיסטמולוגי)  - מוסרי, חברתי וכו', אלא להציג את העולם בכל הריבוי שיש בו כדבר שמולו צריך לעמוד ביראת כבוד. לא "איך העולם" אלא "עצם היותו".

   לשם כך הסרטים שלו מעלים מספר רב של מצבי רוח, מראות, קולות, משטחים – ערב רב שכולו זוכה, לא להסבר, אלא לליכוד חוויתי המושג מפרספקטיבה שניתן לכנותה "קוסמית". למשל – בחירת קטעי המוזיקה בימים ברקיע אינה מנסה לייצר ריחוק ביקורתי של קולנוע מודרני (ברגמן) או גיבוב וציטוט אובססיבי בנוסח הקולנוע הפוסט-מודרני (טרנטינו). הוא בוחר קטעים מאוד שונים – ממוזיקה קלאסית למוזיקת פולק, אניו מוריקונה מול סאן סאנס, וכולם ביחד מהדהדים זה לזה, משלימים זה את זה, הופכים לחלק משלם גדול, כמו היחס בין הטבע והחי בו (ובני האדם המוכלים בתוכו).

   הצילומים של שדות החיטה המרהיבים בסרט נעשו בעיירה הנטושה "וויסקי גאפ" במחוז אלברטה שבקנדה ע"י שנים מגדולי הצלמים – נסטור אלמנדרוס והקסל ווקסלר. הצילום הוגבל לאור טבעי ב"שעת הקסם", כ- 20 הדק' של ההתחלה וסוף היום, כשהשמים מוארים אבל אין שמש ולכן האור רך מאוד, הצבע חם יותר, והצללים ארוכים יותר. בחירות אלו הפכו את הסרט לאחד היפים בתולדות הקולנוע (זוכה אוסקר צילום) – ברי המזל ראו את עותק 70 המ"מ שהופק מהפילם המצולם.   

   התרגום המדויק של שם הסרט הוא "כימי השמיים". השם לקוח מספר דברים, פרק י"א פסוק כ"א כשמשה מציג בפני בני ישראל את המחויבות לעבוד רק את אלוהים. בפסוקים י"ד-ט"ו מוצג הגמול של הארץ השופעת : יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָטו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. בפסוק י"ז העונש של "האדמה הרעה" אם הם לא יעמדו בהתחייבות זו: יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נתֵן לָכֶם. והבטחה המסיימת את חלק זה – בפסוק כ"א – המחברת בין שמים וארץ: כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ

   הסרט עובד בשלוש רמות משלימות: כסרט נטורליסטי המציב במרכז את קצביו של הטבע, לא רק חיים ומוות של בני אדם, אלא גם מחזורי צמיחה והרס בטבע שבתוכו מוכל האדם, מחזורים אדישים לבני האדם, תשוקותיהם ויחסיהם.  למשל ע"י הנוכחות המתמדת של חיות לא מבויתות.  כסרט דתי שעלילתו קשור לפרק 15 בספר "בראשית" שבו אברהם (ביל - בסרט), החושש שהמצרים יהרגו אותו בגלל אשתו היפה שרה (אבי), מציג אותה כאחותו. לאחר שפרעה (החוואי) לוקח את שרה לביתו, לרווחתם של אברהם ושרה, מכה אלוהים את פרעה וארמונותיו במגיפה (ארבה). כאמירה חברתית/כלכלית – ההנגדה הקיימת בין עושרו של החוואי לעוני של ביל-אבי-לינדה ושאר העובדים שהופכים אותו לעשיר. הניגוד בין מגורי פועלי החווה לאלו של החוואי, והשינוי במצבן של שלושת הדמויות כשאבי עוברת לגור בביתו.

   כמו בשביל הזעם גם כאן משמשת דמות הנשית כתודעה הנרטיבית. היא זו שזוכרת, נותנת משמעות לאירועים, והיא זו שלה ניתנים רגעים של הארה.  ההתבוננות הנשית, היא העמדה בה מובלע המבט הקרוב לזה של מאליק – ההתבוננות שמסוגלת לזהות את המתח בין מה שמוכר ומה שמוזר בדימויים המוצגים. בשני סרטים אלו, המבט הזה אינו מבט של אדם בוגר. בימים ברקיע ה- "וויס אובר" שייך לאחותו של הגיבור – לינדה. היכולת לחלוק את הראייה אותה מציע הבימאי, מתווכת, לכן, בעמדה כפולה של נשיות הנמצאת מחוץ או לצד הפעולה הגברית, ושל תנועה לעבר בגרות שהיא עדיין חיצונית להיות-שם נטול הרפלקסיה של המבוגר בעולם.

 

סרטים מומלצים נוספים:

שביל הזעם Badlands (1973) סרט מפתח עם מוטיב זוג הצעירים העבריינים. בהקשר תמאטי אופייני של מאליק כעמדת ניכור מהעולם המוצגת באופן פיוטי.   

עולם חדש A New World (2005) בחינה של מיתוס הנסיכה האינדיאנית פוקהנטס, אחד המכוננים של תרבות ארה"ב. התנגשות בין תרבויות ובין אדם לטבע.

עץ החיים The Tree of Life (2011) – מימוש שאפתני של פרויקט שמאליק החל לעבוד עליו כבר ב- 1978. זוכה שנוי במחלוקת בדקל הזהב בפסטיבל קאן. התבגרות בטקסס בשנות ה- 50 (מוטיבים אוטוביוגרפיים בולטים) בראי הקוסמוס.  

ההתנקשות בג'סי ג'יימס The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford (2007) המערבון המלנכולי הנהדר של אנדרו דומיניק נעשה בהשראה בולטת של מאליק. 

 

מאת: ארז דבורה

 

Comments