צא וראה -אלם קלימוב, בריה"מ 141 דק'

צא וראה טוען לכתר גדול סרטי המלחמה שנעשו, והוא בוודאי הקשה מכולם. הוא מבוסס על נובלה בשם הסיפור של קאטיין (Khatyn) מאת אלס אדמוביץ' (Ales Adamovich)  שלחם עם הפרטיזנים הסובייטים כנגד הכיבוש הנאצי בשנים 1943-1942 באזור השייך כיום לבלארוס (כלומר, חלקה המערבי של בריה"מ). האירועים ההיסטוריים משולבים בסרט ומוצגים דרך עיניו של פלוריאן או בקיצור פלור (אלכסי קאראווצ'נקו) נער צעיר שנדודיו באזור חושפים אותו לזוועות המלחמה.  הביוגרפיה של קלימוב, שגר בדרום רוסיה בתקופה הנתונה, וחווה גם הוא חוויות דומות, תרמה לעיצובו של הסרט.

   הפקת הסרט נעשתה בשלהי המשטר הסובייטי, זמן קצר לפני שהחלו לנשוב רוחות הגלסנוסט, וניתן לאתר בו מתחים סגנוניים ותמאטיים סימפטומאטיים לתקופת השינוי. הוא הוזמן ע"י הממשלה הסובייטית לציון 40 שנה לניצחון על הנאצים, אך הדבר קרה לאחר שמונה שנים בהם נמנע מקלימוב אישור לעשותו. העיכוב בעשיית הסרט מרמז על כך שלא מדובר במוצר תעמולה סנטימנטאלי (בדומה לקלאסיקות אחרות של הקולנוע הסובייטי אשר עסקו במלחמת העולם השניה כמו העגורים עפים של מיכאיל קלטוזישווילי (1957) אלא ביצירה שקשה יותר לכופפה לצרכים תעמולתיים. אין משמעות הדבר שהסרט נטול רגעים של "תעמולה" סובייטית קלאסית כמו בהצגת האחווה בין הפרטיזנים, או בדברי הבלע המושמעים כנגד "מפיצי הקומוניזם" מפי אחד השבויים הנאציים, אבל אלו הם רגעים זניחים בסרט המציג את זוועת המלחמה בדרך המשבשת כל ניסיון לנצלו לצרכים תעמולתיים מקומיים. אפשר לטעון כי הדימוי התעמולתי הסובייטי ה"קלאסי" של הפרטיזנים המופיע בתחילת הסרט מנופץ ע"י המשכו.

   במקום ההצגה ההרואית של ה"הנפש הרוסית" מול כוח הרשע הנאצי, בחר קלימוב לעסוק בריסוק הנפשי של דמות נער מתבגר, מבטו של גיבור פאסיבי הנופל לתוך תהום ומוליך אותנו בעקבותיו. יש כאן חיבור בין שני ז'אנרים – סרט המלחמה וסרט התבגרות, כשהחיבור בין השניים חושף לא רק את הרשע הנאצי אלא בעיקר את אובדן התמימות במלחמה. (כמו בילדותו של איוון של טרקובסקי).

המבנה הנרטיבי האפיזודיאלי של סרט מסע משלים את הסגנון המסויט. אין כאן תבנית של "משימה" המייצרת ליניאריות "לוגית", אלא סיוט סוריאליסטי הנבנה כאוסף אפיזודות שלתוכן נקלע הגיבור.

האפקט הסוריאליסטי של "צא וראה" מושתת על הצגה ריאליסטית של הזוועות במשולב עם חתירה סגנונית תחת ריאליזם זה - בעיקר ברמת הסאונד, במשולב עם תנועתו הגולשת של הסטאדי-קאם.  

הסיוט מגיע לשיא בחלקו האחרון של הסרט באחת הסצנות הקיצוניות בתולדות הקולנוע ובה מוצגים שריפה והחיסול של הכפר קאטיין אחד מלמעלה מ--600 כפרים שקיבלו את טיפול ה"אדמה החרוכה" מידי הנאצים (יש לזכור שמספר החללים הסובייטים במלחמת העולם השניה מוערך בין 20 ל- 27 מליון). השם צא וראה לקוח מפרק 6 ב"חזון יוחנן" – זוהי הקריאה של אחד מארבעת פרשי האפוקליפסה לחזות בחורבן שהותירו מאחוריהם. רעיון שהקשר שלו לסרט יהיה ברור לכל צופיו.

השימוש בסאונד הוא אולי המאפיין הסגנוני המבריק ביותר בסרט ומאפשר לתת ביטוי לעמדה תודעתית פנימית-חיצונית שממנה מחווה הסיוט. היא לא שייכת רק לגיבור הצעיר אלא כזו העולה גם ביחס לדמויות אחרות (שימוש דומה נעשה גם בקו האדום הדק של טרנס מאליק). כדאי במיוחד לשים לב לשימוש בסאונד בסצנה בה הגיבור ונערה נוספת מוצאים עצמם בלבו של יער מופצץ, סצנה שהשפעתה על הפתיחה של להציל את טוראי ראיין ברורה, ומאז הפך שימוש זה לכמעט קלישאה של סרטי מלחמה.  ההשראה של "צא וראה" על רשימת שינדלר גם היא ברורה וידועה.  

בתפקיד הראשי, שחקן צעיר בתפקידו הראשון בשם אלכסי קאראווצ'נקו (שרק בשנים האחרונות חזר לשחק). ההופעה המדהימה שלו בסרט, כצעיר שהזוועות להן הוא נחשף נחרטות על פניו (והשימוש שקלימוב עושה בפניו של השחקן הצעיר הוא ללא ספק אחד הזכורים ביותר בתולדות הקולנוע), עודדו את השמועות שמעולם לא הוכחו לפיהן דאג קלימוב שיהפנטו אותו בזמן הצילומים.

זוכה הפרס הגדול של פסטיבל מוסקווה ב- 1985. זהו ללא ספק ההישג שבזכותו ייזכר קלימוב, אשר נפטר ב- 2003 אך לא מצא עניין בבימוי סרט נוסף לאחר צא וראה.  גם הקולנוע, כפי שעולה מסצנת הסיום של הסרט, לא מסוגל לספק נחמה שתמחה את זוועות העבר.  

סרטים מומלצים נוספים:

הקו האדום הדק The Thin Red Line (1998) – סרט המלחמה המורכב של טרנס מאליק, המכיל סצנה מופלאה ומטלטלת של התקפה על בונקר יפני.

 עיר של חיים ומוות  City of Life and Death (2009) של הבימאי הסיני לו צ'ואן  (Chuan)- הצגה קשה של אירועי "האונס של נאנקינג" (1937), בהשפעה ניכרת של "רשימת שינדלר".  

 

כתב: ארז דבורה

Comments