קטיפה כחולה - דיוויד לינץ', ארה"ב 116 דק'.

קטיפה כחולה – סרטו הרביעי של לינץ' – אחרי ראש מחק (1977) איש הפיל (1980) ו-חולית (1985) היווה נקודת מפנה בהתפתחות הקריירה של לינץ'. הסיוט הסוריאליסטי של ראש מחק לא הבטיח ללינץ' כל סיכוי לקריירה מסחרית. ההימור מרחיק הראות של הבימאי-מפיק מל ברוקס על לינץ (הוא כינה את לינץ' "ג'ימי סטיוארט מהמאדים") כבימאי ל-איש הפיל הזניק אותו למיינסטרים ההוליוודי במועמדות ל-8 פרסי אוסקר, כולל לפרס הבימאי. חולית אמור היה להיות, לפחות בציפיותיו הלא מציאותיות של המפיק דינו דה לורנטיס, שובר קופות נוסח "מלחמת הכוכבים".    

לאחר הכישלון המהדהד של חולית לינץ מצא עצמו מול דה לורנטיס בעמדה יוצאת דופן – חופש אמנותי מוחלט במידה והוא עושה את הסרט בתקציב נמוך (6 מליון), בשכר נמוך ועד אורך של שעתיים. הראף קאט של הסרט היה באורך של כ- 4 שעות ולינץ קיצץ אותה לפריים אחד פחות מ-שעתיים. 

קטיפה כחולה הוא אחד מהבודדים בסרטיו של לינץ' שלגביהם יש קונצנזוס ביקורתי חיובי.  הוא סיים ברשימות עשרת הסרטים של שנת הפקתו, ומקומו לא נפקד מרשימות העשור של מבקרים רבים ובולטים. ב- 2002 במשאל של כתב העת החשוב sight & sound נבחר כסרט החמישי ברשימת עשרת הסרטים הגדולים של רבע המאה האחרונה.

קשה לחשוב על כרטיס ביקור קולע יותר מסיקוונס הפתיחה של קטיפה כחולה. סדרת דימויי גלויות קיטש של העיירה למברטאון שבה תתרחש עלילת הסרט, על רקע השיר המתקתק (בובי וינטון 1963) הנושא שם זה. כניסה לעולם הסרט מבעד למסך של קטיפה כחולה, כמו החלוק של דורותי וולאנס (איזבלה רוסליני – הבת של רוברטו רוסליני ואינגריד ברגמן – ואז גם בת זוגו של לינץ'). הקהל הוא מי שמוכנס לתוך עולם הסרט, כנמשך לגוף הארוטי והמסוכן של הדימויים והקולות, ממש כפי שג'פרי בומונט (קייל מקלאכלן) יימשך לגופה של דורותי. בתוך שניות ספורות לינץ הופך את דימויי הקיטש הפרברי לסיוט סהרורי של סאונד החותר מתחת לדימויים אלו וקורע אותם מבפנים. השלווה הפרברית מוטרדת על ידי "איום" עם הופעת אקדח בטלוויזיה, המראה הפסטוראלי של גבר משקה גינה הופך  לסיוט לא ברור כשהתפאורה הפרברית הופכת עורה. ולבסוף חשיפת הזוועה נמצאת במרחק של סנטימטרים ספורים מהפרחים היפים איתם התחיל הסיקוונס.

בתנועה מדימוי הקיטש המתקתק אל הסיוט לינץ' לא עוצר בתחנה שנקרא לה "מציאות". זהו עולם מלאכותי הבנוי מנדבכים של דפוסים סגנוניים, ציטוטים ומשחקים בין מרכיבים, לכאורה הטרוגניים, של התרבות הפופולארית.   

מקורות השפעה הבולטים בסרט זה, הם הפילם נואר האמריקאי, ודימויי הפנטזיה – בראש ובראשונה הקוסם מארץ עוץ. בפילם נואר – הבלש – הסוכן של הצופה בעולם הבדיוני – מצליח לגלות את הסכנה (האישה ה"פאם פאטאל"), לחשוף אותה, להשתלט עליה – או – מנגד, להפוך לקורבן שלה. ב"קטיפה כחולה" הגיבור – ג'פרי אינו מאופיין בגבריות מסוקסת ושפה צינית, הוא תלמיד קולג' נקי פנים שנראה כהתגלמותו של הילד האמריקאי הטוב. אבל יש בו גם סקרנות שמגלה את הצד האחר שלו – הצד הרוצה לפתור את התעלומה, המגלה משיכה לפרוורטי, האפל,  זה שמסתתר מתחת לפניו הבהירות.

כך הניסיון לפתור את התעלומה "הסמלית" של תחילת הסרט – הגילוי של אוזן כרותה אותה הוא מגלה בשדה לאחר הביקור בחדר בית החולים בו מאושפז אביו המשותק. בהקשר זה דמותו של פרנק בות' (דניס הופר) אב חלופי וסוטה (ואולי לא כל כך שונה מג'פרי, בסופו של דבר) יהיה היריב בקונפליקט האדיפאלי הפרוורטי אותו מתווה הסרט. 

תהליך פתרון התעלומה ממקם אותו בין שתי דמויות נשיות –  סאנדי (לורה דרן) שמסייעת לג'פרי לפתור את התעלומה. עם השיער הבלונדיני, והמראה הצנוע שלה, סנדי הטהורה והברה נראית כמי שיכלה להיות בת הזוג המושלמת של ג'פרי. אך, כאמור, הופעתו החיצונית של ג'פרי מתעתעת.  

ישנה גם האישה האחרת שלה יש קשר ישיר לתעלומה – דורותי, האישה שחורת השיער, הבשלה, המינית (האיפור המודגש של עם ליפסטיק אדום ואיפור עיניים כחול דרמטי), שההליכה בעקבותיה מובילה לעולם אפל, של פשע ותשוקות אסורות.

"דורותי" מחברת את קטיפה כחולה ל-קוסם מארץ עוץ (ויקטור פלמינג, 1939) - טקסט המפתח בקולנוע האמריקאי לתהליך הכניסה והיציאה מעולם של פנטזיה. ההתכתבות של לינץ עם סרט זה תהדהד ברבים מסרטיו אך בעיקר ב-לב פראי (1990) שהוא כמעט בגדר עיבוד מחדש ל-קוסם.

סוג כזה של התכתבות, בדרגה פחותה יותר, קיים גם ב"קטיפה כחולה". הסרט יכול להיות מוגדר כחלום של ג'פרי, גבר צעיר ובוגר מינית, אך עדיין בלתי מנוסה.  משבר שהוא נקודת מוצא שמעוררת מעבר לעולם חלופי (הרצון של דורותי לברוח – הסופה / השבץ של האב – החדירה לתוך האוזן אותה מגלה הגיבור), מתפתח מסע בתוך עולם חדש (העולם של עוץ / האפלה של למברטאון מאחורי דימויי הגלויה של העיירה האמריקאית).

אך בעוד ב-קוסם מחוז הפנטזיה מובן באופן ברור (צבע, תפאורה) המעבר ב-קטיפה כחולה מ"מציאות בהירה"  למסויטת לא נעשה בתיחום ברור – אנו עדיין באותו מרחב.  הרעיון של "מציאות" עומד בעצמו בספק במכלול המלאכותי ומרובה הציטוטים שהוא העולם של הסרט ועולמו של לינץ' עצמו.   

סרטים מומלצים נוספים:

לב פראי (1990) מסע של זוג נאהבים צעירים ופרועים המשחק בדימויים של התרבות הפופולארית האמריקאית.  

טווין פיקס (1990-91) – סדרת הטלוויזיה המהפכנית של לינץ' (עם מארק פרוסט) שמפתחת את התמות של קטיפה כחולה. בעיקר העונה הראשונה שבה בלינץ' היה מעורב יותר.

טווין פיקס: אש הולכת עימי (1992) פריקוול שנוצר לאחר סיום הסדרה, ובה לינץ' פורץ את המגבלות של עשייה טלוויזיונית, ומתקדם לעבר השלב הבא בסרטיו.

כביש אבוד (1997) יצירה רדיקאלית במבנה נרטיבי של טבעת מוביוס. הגילום המורכב והשלם ביותר של לינץ' במחצית השניה של הקריירה שלו.   

מלהולנד דרייב (2001) דיון בתמות של טוהר והשחתה, פנטזיה וטירוף, בתוך תודעתה של שחקנית צעירה.   

 

מאת: ארז דבורה

Comments