סוכן מכירות – האחים מייסלס (1968)

"סוכן מכירות" לאחים מייזלס נפתח בסצינה מצולמת וערוכה להפליא בה מנסה פול ברנן, סוכן מכירות מבית-לבית של ספרי תנ"ך במהדורה מהודרת, בגיל העמידה, לשכנע עקרת בית לרכוש בתשלומים את הספר. הוא מנסה בכל דרך אפשרית לשכנע אותה, פורט על נימי נפשה הדתיים, מתבל דבריו באינפורמציה משעשעת, יוסיף נימה אישית ויזכיר את בעלה, שהספר יכול להיות מתנה עבורו – אך לשוא. בסופה של הסצינה יחזור פול למכוניתו החונה בשלג הכבד היורד על פרברי בוסטון, בדרכו  אל לקוח פוטנציאלי נוסף, בעודו מפזם את "לו היתי איש עשיר" (מתוך המחזמר "כנר על הגג"). "סוכן מכירות" הוא סרט מסע בעקבות פול ובעקבותיהם של סוכני מכירות נוספים, גיבורי המשנה של הסרט, הנפגשים מדי פעם למשל במוטל נידח (בו הם משווים את פרי עמלם – קופונים בדרך כלל)  או באסיפה של האחראי עליהם, המנסה להמריצם ואף מאיים עליהם בפיטורים. הסרט נפתח בבוסטון הקפואה ובחלקו השני מגיע לפלורידה שטופת השמש ובין לבין יוצר דיוקן חברתי אמריקאי מרתק ומרגש של הסוכנים עצמם ולא פחות מהם של הלקוחות, כולם בני מעמד הפועלים. זהו פורטרט של אמריקה בסוף שנות השישים ובמידה רבה של האמריקאיות מאז ומתמיד. אמריקה של אנשים קשי יום, דתיים ברובם, החיים בפרברים ושל הזן המיוחד של סוכני המכירות המנסים להתחבר לרגשות האשמה של אנשים רגילים (ordinary people) שמתקשים לסרב להצעה המעידה על אמנותם הנוצרית.

סוכן מכירות מפורסם אחר כבר הופיע על בימת התיאטרון האמריקאי כסמל לאמריקאי הרגיל, לאוח החיים האמריקאי בארץ האפשרויות לכאורה הבלתי מוגבלות (שבדרך כלל היא מגבלה אחת גדולה), ולמאבק ההשרדות האכזרי לעיתים במדינה שבמהותה היא כל מה שהוא ההיפך ממדינת רווחה. לסוכן קראו ווילי לומן ולהצגה קוראים "מותו של סוכן" לארתור מילר. קשה להניח שהאחים - דיויד, שיזם ותיחקר את הסרט (ומצא את פול) ובסופו של דבר גם ערך (יחד עם שרלוט זוורין, שבמחווה טיפוסית לאחים, קרדיט הבימוי ניתן גם לה) ואלברט (שכמו תמיד) צילם את הסרט – לא התייחסו ל"מותו של סוכן" כנקודת מוצא לסרט. בסגנונם הייחודי, המתבונן ושנמנע (מלבד לרגע אחד בסרט) למלחשוף את אמצעי העשייה (מצלמה, מכשיר הקלטה) ושהפכם ליוצרים כל כך מרכזיים בזרם "הקולנוע הישיר" האמריקאי שהתפתח בשנות השישים, הם עוקבים  אחר גיבוריהם, מהצד, אך מתוך קרבה ואינטימיות, בצילום חף מטעויות ברמת האופרציה ובעריכה המזכירה יותר מכל סרט עלילתי. בכלל "סוכן מכירות" בגלל מראהו "הנקי" והרהיטות הסגנונית יוצר תחושה שמזכירה מאד חוויה של קולנוע עלילתי. שהרי קולנוע מתבונן, הנע בעקבות גיבוריו ואשר לא נוקט בראיונות ואין בו כל התייחסות (למעט אותו רגע בה נחשפת מצלמה שניה וציוד קול) לעומדים מאחורי המצלמה, הוא בדיוק מה שמאפיין קולנוע עלילתי. הדמויות מוצגות תוך כדי המעקב אחריהם ואנו למדים עליהם מתוך ההתרחשויות בהן הן לוקחות חלק ויתר על כן, הן מוצגות בתחילת הסרט בכתוביות הנושאות את שמן ואת כינויין (פול ברנן, "הארנב" וכו') פתיחה כמעט טרנטינואית...

"סוכן מכירות" רווי בסממנים תרבותיים; מעיצוב הדירות אליהם חודרים הסוכנים והארכיטקטורה הסביבתית, עבור בתוכניות הטלוויזיה בהם צופים הסוכנים (בעיקר קרבות אגרוף וThe Tonight Show Starring Johnny Carson) ובעיבוד סימפוני ל"אתמול" של "הביטלס" (את "כנר על הגג" כבר הזכרנו) וכלה בסממנים גבריים כגון הלבוש הגברי האופייני לשנות השישים (כמו גם לתהליך הההתלבשות ולגינוני טקס גבריים) והחיבור למכונית האמריקאית. בתוך כל אלה נעים הגיבורים, במרחב האמריקאי העצום, בבדידות גדולה (המופרת מדי פעם ע"י שיחת טלפון עם הבית שהושאר הרחק מאחור), שהיא לא רק פיזית, אלא קודם כל אקזיסטנציאלית, קיומית, מטפורית, שהופכת לדיוקן כל-אמריקאי בעידן פוסט-קנדי ובמידה רבה מתקיימת שם עד היום.

האחים מייזלס צמחו בטלויזיה האמריקאית שעברה שינוי רדיקלי בתחיל שנות השישים והפכה (בעיקר ברשת (ABC תחת חסותו של רוברט דרו לטלוויזיה חוקרת, אמיצה, שמנסה לבדוק באופן עמוק ומורכב את אורח החיים האמריקאי. שם, בבית גידול נפלא זה לדוקומנטריסטים, הם עבדו בסרטי טלוויזיה דוקומנטרים לפני פנו ליצירת קולנוע דוקומנטרי משל עצמם. ראויים במיוחד לאזכור שני סרטים: "תנו לי מחסה" (1970) שסוקר את מסע ההופעות האמריקאי של להקת  "האבנים המתגלגלות" שמסתיים באופן טרגי בקונצרט באלטמונט, שם נרצח גבר צעיר שחור, מבאי הקונצרט ע"י חבר בכנופיית "מלאכי הגיהנום" (Hell Angels) שנשכרו באופן שערוריתי להיות שומרי הבמה. הסרט הוא בעצם הרקוויאם הגדול ביותר לתופעת ההיפיז "ילדי הפרחים" שנחתמה סופית, אחר שהפכה זה מכבר לדקדנטית, רוויה מדי בסמים ואובדת דרך ברצח הזה. הוא גם מכיל, כמובן, הרבה מאד מוזיקה טובה. השני – אשר לגבי רבים הוא סרטם הגדול ביותר, בודאי המפורסם ביותר – "גנים אפורים" (1976) מספר על אם וביתה, אריסטוקרטיות מיליונריות שירדו מגדולתן ואשר חיות בעוני וניוול מזעזע באחוזה דרומית מתפוררת. בסרט זה חורגים האחים מסגנון ה"קולנוע ישיר" האופיני להם, הרבה בגלל שהבת, שנראית לקוחה (בעצם כמו כל הסרט) הישר מ"שדרות סנסט" לבילי ווילדר, מתאהבת תוך כדי מהלך הצילומים בדיויד. הסרט עורר מחלוקות רבות והאחים הואשמו בניצול מצבן הנפשי הרעוע של גיבורותיהן, אך ברבות הימים הפך לסרט טלוויזיה עלילתי ואף למחזמר (!).

Comments