פעלים למתחילים פעלים למתחילים Etre et Avoir

ניקולה פיליבר Nicolas Phillibert

במשך שנת לימודים אחת, מלווה הבמאי ניקולה פיליבר את המורה ז'ורז' לופז ואת תלמידיו בכיתה בבי"ס בכפר קטן באזור אוברניי, במרכז צרפת. מהסצינה הראשונה, בה עולים אל ההסעה ילדים בסתיו ועד לטקס סיום השנה בקיץ, מוזמן הצופה להישיר מבט, במובן רחב ביותר, גם מבחינה סגנונית וגם מבחינה תימטית, במושג היקר שנקרא "ללמוד". שמו הצרפתי של הסרט: "Etre et Avoir"  הוא שימוש מוצלח בשני הפעלים הבסיסיים בשפה הצרפתית – שלא קיימים בהוראתן הזאת בשפה העברית (באנגלית: To Be and To Have) והילדים אכן לומדים; לומדים כיצד לזהות מילים בסיסיות, לדעת את משמעותן ולהתנסות באת אופן הכתיבה שלהן; לומדים להקשיב האחד לשני ולבטא את עצמם; להתגבר על קשיים ותיסכולים; לסמוך על עצמם ועל המחנך שלהם. הייחוד בכיתת הלימוד בה בחר פיליבר כמושא הצפייה שלו הוא בהיותה חלל פדגוגי אחד בו לומדים ילדים מגילאים שונים, כולם עם מחנך אחד, שבמידה רבה הוא גיבורו של הסרט. לופז הוא גיבור לפחות בהגדרה הפורמלית – הדמות המרכזית, העוגן הדרמטורגי, אליו אנו חוזרים שוב ושוב במהלך הסרט. לופז מספק את הפרספקטיבה להתרחשויות ואת הראיונות הבודדים המנקדים את הנרטיב הטמפורלי הנמשך לאורך ארבע עונות השנה בעיקר ביתה (לעיתים הסרט יוצא מתוככי הכיתה ומלווה ילדים והוריהם בחייהם שמחוץ לשעות הלימוד). הבחירה המעולה של פיליבר להתבונן בכיתה קטנה באזור כפרי, שבגלל מיעוט תושביו, מאחד בכיתה אחת ילדים בגילאים שונים, הופכת את לופז ליותר מעוד מורה, מרשים, אמפתי וסבלני ככל שיהיה. במידה רבה לופז הוא דמות המורה האולטימטיבי, הנאלץ להתמודד עם אתגרים שונים, בהתאם לצרכים השונים של ילדים בשלבי גדילה שונים ואשר לא רק מקריא, מכתיב, מלמד חשבון ומקצועות אחרים, אלא גם מבשל ופותר בעיות אישיות וחברתיות. לופז הוא המחנך בהא הידיעה, המורה שכל אחד מאיתנו היה רוצה לכסות תחת כנפיו בילדותו ואשר יהא המורה של ילדיו.

אחרי כל כך הרבה סרטים מכל קצות תבל המבקרים את ומבכים על קץ החינוך במסגרות המקובלות, בא "פעלים למתחילים" ומחזיר את האמונה ביכולת האנושית ללמוד וללמד ובמובן זה זהו סרט רומנטי, אופטימי ושובה לב, מה שאולי מסביר את הצלחתו המסחרית הגדולה ( בעיקר, אך לא רק) בצרפת. זאת ועוד, בצד הרומנטיקה הזאת, נסמך הסרט על מלאכת צילום מדויקת ורגישה והומניזם עמוק הבא לידי ביטוי בכל שוט ושוט דרך האינטימיות שבין הבמאי לגיבוריו. כאמור, הסרט לא מסתפק רק במתרחש בין כתלי הכיתה, אלא מוציא את המצלמה החוצה, אל הטבע שובה העין בקרבת ובסביבות ביה"ס והחוות בהן מתגוררים הילדים (והפושט ולובש צורה בהתאם לחילופי העונות) ולעיתים לביקורים בבתים עצמם. ההחלטה לצאת אל "העולם" מקנה לסרט נופך פיוטי, שיר הלל למחזוריות החיים ומידה רבה של מופשטות; לפנינו ייצוג קלאסי של חיים בטבע ולמידה על העולם, שלמעשה לא השתנו עקרונית מקדמת דנא. הסצינות בהן אנו מציצים אל הבתים מהם הגיחו הילדים אל בית הספר מספקים גם את הקונטקסט הסוציו-אקונומי ותרבותי לסרט ולא מעט רגעים קומים טהורים, למשל הניסיון הנואש של כל בני המשפחה המתגייסים לעזור בהכנת שעורי הבית בחשבון בסיסי וחיש מהר מגלים גם הם את אזלת ידם (והדבר מייצר קונפליקטים בין כל בני הבית –  סיטואציה שמן הסתם יצרה הזדהות גדולה בקרב צופים שהינם הורים בעצמם).

סגנונו הקולנועי הרהוט, הנקי ועם זאת האינטימי והחם של פיליבר הוא תו היכר של יוצר חשוב זה. אחת הסיבות להצלחה הגדולה שלו נעוצה בעובדה שפיליבר מתעקש לצלם בעצמו בפילם 35 מ"מ (הוא התחיל את הקריירה של כצלם, של אירועי ספורט בעיקר) אך כיוון שאינו סומך על יכולותיו הטכניות, הוא נעזר בעוזר צלם שאמון על שינויי הפוקוס. באופן זה פיליבר לא רק אחראי בלעדי על הפריים המדויק, אלא שמבחינת המצולמים, הוא זה שאליו הם נחשפים. אם נוסיף לכך את העובדה שפיליבר מבלה זמן ניכר ככל האפשר עם גיבוריו ומפתח איתם קשר אנושי משמעותי, לא תפלא אם כן  מידת האינטימיות הנוצרת דרך עדשת המצלמה בינו לבין מושאי הצילום שלו. "פעלים למתחילים"  עושה שימוש מיומן בשתי טכניקות בימוי דוקומנטריות מובהקות: מצד אחד, צילום "מתבונן" (Observational) בסגנון "זבוב על הקיר" שמתאפיין באי התערבות ונפקדות מוחלטות מצד הבמאי במהלך ההתרחשות המצולמת ומצד שני בראיונות פרונטליים עם ז'ורז' לופז המחנך עדין הנפש.

כאן המקום להזכיר את השערורייה הגדולה שליוותה את הפצת הסרט. כעבור מספר חודשים, כשהתבררה מידת ההצלחה חסרת התקדים במונחים של קולנוע דוקומנטרי בצרפת של הסרט, פנה לופז לבית המשפט בתביעה להכיר בו כגיבור הסרט ובתרומתו הגדולה שגרמה במישרין לטענתו להצלחת הסרט ובמטרה להיות שותף לרווחי הסרט. לופז נגע בנקודה רגישה ביותר בהקשר לקולנוע הדוקומנטרי באשר הוא ושגרמה לדוקומנטריסטים ברחבי העולם לעקוב בעניין ובדאגה רבה אחרי מהלך המשפט. מעולם לפני כן לא לובנה סוגיה זו; מקובל היה מאז ומתמיד שלגיבורי סרטים תיעודיים אין חלק בהפצת הסרט, הם אינם שותפים כספית להצלחתו ו/או כישלונו. ניתן לומר שיש "הסכם ג'נטלמני" (שלעיתים קרובות אף נסמך בהסכם משפטי) שהסרט לטוב ולרע שייך ליוצר הקולנועי. תביעתו של לופז ערערה על המוסכמה הזאת שהיא לחם חוקו של הקולנוע הדוקומנטרי שמחזיק בדעה שמי שמחליט להשתתף בסרט תיעודי עושה זאת מרצונו החופשי ומתוך רווח אישי שאינו מתורגם פיננסית. הרגע בו פסק בית הדין לטובת יוצרי הסרט (המפיק והבמאי) הביא לאנחת רווחה גדולה. ואכן כיצד אפשר באמת לכמת את מידת התרומה של לופז לסרט? אם לו יש חלק בהצלחת הסרט, אז מה בדבר חלקו בסרט של הילד ז'וז'ו המקסים או לצורך העניין של כל דמות אחרת המצולמת בסרט? מכאן ש"פעלים למתחילים" לא רק איתגר בחוויה הקולנועית הייחודית שלו צופים ברחבי העולם, אלא גם את עצם העשייה בתחום הנקרא קולנוע דוקומנטרי.

מומלץ ביותר לצפות בסרטים נוספים של פיליבר, בהם הוא מפליא שוב ושוב לשרטט עולמות סגורים באותה מידת דיוק ואנושיות. במיוחד כדאי לראות את "עיר הלובר" (La Ville Louvre) מ1990 בה מתקיימת הצצה נדירה על הכוחות המניעים מאחורי הקלעים את המוזיאון הפריזאי (תולי התמונות, אנשי התחזוקה והמשחזרים במרתפי המוסד וכו') ושהינו שיר הלל לאהבת האמנות; "כל הדברים הקטנים" (La Mondre des Choses) מ1997, שמלווה ברגישות דרי מוסד לחולי נפש המעלים הצגת תיאטרון ו"בארץ האילמות" (Pays des Sourdes  Le) מ1992 המיטיב ללוות חרשים אילמים הלומדים את שפתם הייחודית, עליה אמר פיליבר שהיא השפה הקולנועית ביותר.

 

Comments