"קס" - Kes

קן לואץ', אנגליה, 1969

במקביל לפריחתם של הגלים החדשים של קולנוע צעיר בצרפת וביתר מדינות העולם, קמה גם באנגליה של סוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 קבוצה של יוצרים צעירים שחוללו מהפכה קטנה בקולנוע הלאומי שלהם. מה שהחל בתיאטרון ובספרות עבר שנים לאחר מכן לקולנוע ואלה שכונו "הצעירים הזועמים" הולידו סדרה של סרטים ריאליסטים שהתאפיינו בחספוס, אנרגטיות ועיסוק אוטנטי במעמד הפועלים. אחד המאפיינים המרכזיים של הקולנוע האנגלי עד אז היה התעלמות כמעט מוחלטת מהפרוורים והמעמד הנמוך. בניגוד לקולנוע האיטלקי שגילה את הניאו-ריאליזם וקולנועים אחרים בעולם שעסקו בבעיות האבטלה, העוני, ותרבות המעמדות הנמוכים, באנגליה נושאים אלה עלו רק לעיתים נדירות מאוד על סדר היום.

   לעומת גלים קולנועיים אחרים של התקופה, הסרטים הבריטים, שזכו לכינוי "ריאליזם של כיור המטבח", לא תרמו חידוש של ממש לשפה הקולנועית המודרניסטית המתפתחת, ובסופו של דבר התנועה דעכה במהרה. עם זאת "הריאליזם של כיור המטבח" השפיע לדורי דורות על הקולנוע הבריטי ועד עצם ימינו קולנוע לאומי זה מזוהה בעיקר עם נושאים חברתיים ואסתטיקה ריאליסטית אוטנטית ולא הוליוודית (לדוגמא, הלהיטים הבריטים הגדולים של שנות ה-90 קשורים לנטייה זאת: בילי אליוט, התזמורת, ללכת עד הסוף, סודות ושקרים, וכו').

   אחד מממשיכי המסורת הריאליסטית הזאת הנו קן לואץ'. לואץ' נחשב לבמאי הקולנוע הראשון אשר הגיע בעצמו מן המעמד הנמוך. אמנם הבמאים מן הגל הבריטי עסקו במעמד הפועלים, אך הם בעצמם היו בני מעמד גבוה וביניים. בזכות הרפורמות שעברה אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה התאפשר ללואץ' להגיע ללמוד באוניברסיטה. שם הוא גילה את עולם התיאטרון ומאוחר יותר מצא עבודה בטלוויזיה. לואץ' זכה להתאמן בטכניקה הקולנועית שלו במסגרת הטלוויזיה הבריטית ומה שהביא אותו לכותרות היה השתתפותו כבמאי בסדרת הדרמה הפופולרית WEDNESDAY'S PLAY. הסדרה שודרה מייד לאחר החדשות ולואץ' רצה שהדרמות שהוא מצלם ירגישו כמו המשך ישיר, או תוצאה ישירה, של חדשות הערב. לשם כך פיתח לואץ' גישה אסתטית המבוססת על חדשות הטלוויזיה. הרעיון שלו היה להגיע עם צוות הצילום והשחקנים המקצועיים אל אתר הצילום ולשלב את השחקנים עם תושבי המקום. המצלמה על הכתף, האלתורים, זוויות הצילום המאולצות, האוטנטיות של הדמויות והמיידיות שנוצרה הולידה סגנון ריאליסטי קיצוני, שזכה עם הזמן לכינוי "דוקו-דרמה". לואץ' רצה לנצל את המיטב מכל העולמות. הוא רצה את תחושת האמת והמיידיות שמשדרות הכתבות החדשותיות ורצה את העוצמה הדרמטית של המחזות. לשם כך פיתח טכניקות כגון מצלמה נסתרת, מצלמת כתף, או צילומי קלוז-אפ קרובים לדמויות. הוא נהג לא לחשוף את כל התסריט לכל השחקנים ולכן הם לא תמיד ידעו מה תהיה התפתחות הדברים בסצנה שהם משחקים בה. לואץ' נהג להפתיע את השחקנים במהלך הצילומים וזאת בכדי לייצר תחושת אוטנטיות וריאליזם. את המעבר לקולנוע עשה מייד לאחר הצלחותיו הטלוויזיונית הגדולות ("UP THE JUNCTION", "CATHY COME HOME"). עם זאת, בתחילת דרכו לא הקדיש לואץ' את כולו לקולנוע והמשיך לעבוד בטלוויזיה. רק בשנות ה-80 התייצב כבמאי קולנוע מן השורה. סרטו היפה ביותר והחשוב ביותר בתקופתו הראשונה ואולי בכל הקריירה שלו הוא "קס". ב"קס" משתמש לואץ' בטכניקות שפיתח בזמן שעבד בטלוויזיה כדי לנסח דיון מקיף על מערכת החינוך האנגלית. לואץ' צילם בלוקיישן בבראנסלי שבצפון אנגליה ולתפקידים הראשיים ליהק את תושבי המקום, שחקנים לא מקצועיים, וכולם מדברים במבטא יורקשרי אוטנטי וקשה להבנה. אחד הגילויים הגדולים של הסרט הנו המורה להתעמלות המגולם על ידי בריאן גלובר. גלובר היה מתאבק מן העיירה בה צולם הסרט, ולאחר הופעתו הקצרה אך הבלתי נשכת ב"קס" פיתח קריירה קולנועית ארוכה ופורייה. העובדה שקן לואץ' מגיע מהמעמד הנמוך מעניקה לו רקע המאפשר לו להבחין בדקויות הקטנות ביותר בסרטיו. לואץ' אמר פעם שבקולנוע אי אפשר לרמות, שמייד רואים לך בעיניים ובפנים את הרקע החברתי ממנו אתה בא ומה עברת בחיים. לכן חשובה כל כך ללואץ' האוטנטיות בסרטיו.

  "קס" עוקב אחרי חייו הקשים של בילי קאספר, ילד עני שנכשל בבית הספר, שאין לו חברים רבים ושנמצא כל הזמן במתחים עם אחיו הגדול. יום אחד מגלה בילי בז פראי וכל חייו משתנים. פתאום הוא מוצא תחום עניין ומחליט לאלף את הבז קס, שהופך לימים לחברו הקרוב ביותר. אמנם קן לואץ' עובד במסורת הריאליסטית, אך לעיתים קרובות ניתן לזהות כי המבט של לואץ' מכוון אותנו בעדינות לשים לב להקבלות ומטפורות שנוצרות בסיפור. כמובן שבילי מזדהה באופן ישיר עם הבז הפראי, ותהליך אילופו וחינוכו הנעשה במקביל ללימודים בבית הספר, מעלה דיון על הקשר בין חונך וחניך, ועל מהותו האמיתית של החינוך.  

   לואץ' פיתח את האסתטיקה הריאליסטית הקולנועית ונותר עד היום אחד הבמאים המשפיעים והמרכזיים ביותר בסגנון הזה. תרומתו העיקרית נובעת משילוב אלמנטים מן החדשות הטלוויזיונית למטרת יצירת תחושת ריאליזם בלתי מתפשר. אך לקולנוע של לואץ' לא רק חשיבות אסתטית אלא גם חשיבות מוסרית רחבה. הדרמות המרגשות שהוא עושה מתמקדות תמיד בנושא פוליטי או חברתי אקטואלי ורלוונטי ומנסות להביא את הנושא הזה למרכז הדיון הציבורי. מאחורי התפיסה האסתטית של לואץ' עומדת עמדה אתית חזקה ומחויבות חברתית בלתי מתפשרת.

 

סרטים נוספים מומלצים:

מסרטיו של קן לואץ':

- "קאת'י שובי הביתה", דוקו-דרמה של לואץ' שנחשבת לדרמה הטלוויזיונית החשובה בתולדות הטלוויזיה.

- "ריף ראף", קומדיה על אסיר משוחרר שמוצא עבודה כפועל בניין.

- "קוראים לי ג'ו", על אלכוהוליסט בתהליכי גמילה שבין היתר מאמן קבוצת כדורגל של צעירים מקומית

"ליידיבירד, ליידיבירד", סרט קשה על אישה שילדיה נלקחו ממנה על ידי שירותי הרווחה.

- "על תמימות וחופש" (LAND AND FREEDOM), על מלחמת האזרחים בספרד.

- "גשם של אבנים", סרט חמוץ-מתוק על גבר מובטל ומשפחתו.

 

מייק לי:

הנציג השני של הריאליזם הבריטי העכשווי ואחד הבמאים המובילים בעולם.

- "עירום", יצירת מופת פילוסופית קודרת על שיכור ברחובות לונדון האפלים.

- "סודות ושקרים", זוכה פסטיבל קאן על משפחה מהמעמד הבינוני נמוך.

- "תקוות גבוהות", אחד הסרטים היפים של לי, על עשירים חדשים ומעמד נמוך שמאלני אינטלקטואלי.

 

סרטים מתוך הקולנוע של "כיור המטבח"

 

- "חיים ספורטיביים" (THIS SPORTING LIFE), של לינדסי אנדרסון. הסרט המומלץ ביותר של התנועה הזאת מוכר גם תחת השם "מחירו של גבר" ועוסק בשחקן רוגבי אלים המביא את האלימות גם לביתו.

עוד מומלצים: "קורטוב של דבש", "בדידותו של הרץ למרחקים", ו"הבט אחורה בזעם" של טוני ריצ'רדסון; ו"מוצ"ש ובוקר יום ראשון",של קארל רייץ.

 

 

כתב: פבלו אוטין

Comments