ילדותו של איוון - Ivans Childhood

אנדרי טרקובסקי, רוסיה, 1962.
בין השנים 1958 ו-1965 זכתה רוסיה לפריחה קולנועית ותרבותית יוצאת דופן בעקבות מותו של סטאלין וכניסתו של ממשיכו, ניקיטה חרושצ'וב, לתפקיד מנהיג ברה"מ. תחת הנהגתו של חרושצ'וב נכנסה ברה"מ למה שנקרא "תקופת ההפשרה", ובה הדיכוי והצנזורה נעשו פחות קיצוניים. אנדרי טרקובסקי, בנו של משורר רוסי נודע ושחקנית קולנוע, למד באותה התקופה בבית הספר לקולנוע VGIK, שעד היום נחשב לאחד מבתי הספר לקולנוע החשובים בעולם. זמן מה אחרי גמר לימודיו הוא קיבל הצעה לביים את הסרט "ילדותו של איוון" בעקבות פיטוריו של במאי אחר  מהפרוייקט. טרקובסקי הסכים לקחת על עצמו את המשימה וכך החל את הקריירה הקולנועית המקצועית שלו. "ילדותו של איוון" משתייך לז'אנר הסרטים ההרואיים הסובייטים, בהם הדמויות משתתפות במלחמה, מקריבות את עצמן בגבורה למען האומה וזוכות בסופו של דבר לאיתור כבוד, או תגמול כלשהו. תסריט הסרט הנו עיבוד של רומן מאת הסופר ולדימור בוגולומוב. טרקובסקי הודה בכך שעשה שינויים רבים בתסריט המקורי ושהספר עליו הסרט מבוסס נוקט בסגנון מאופק, כאילו מדובר בדיווח, והוא אינו בעל איכויות אסתטיות בולטות. בעיקר הוסיף טרקובסקי את קטעי החלומות של איוון וערך החוצה אלמנטים נוספים שנראו לו בוטים, או לא מתאימים. "ילדותו של איוון", שזכה בפרס אריה הזהב בונציה, הפך לנציג הבולט והמרשים ביותר של הקולנוע הרוסי בתקופת ההפשרה. סרטים אלה התאפיינו בניסיון להציע שפה קולנועית חדשנית, שלא נענית לכללים של הריאליזם הסוציאליסטי שקבע סטאלין. סרטים אלה לא ניסחו ביקורת חריפה על המשטר הסובייטי מבחינת הנושאים בהם עסקו, אך ביטאו סוג של ביקורת באמצעות השפה הקולנועית שלהם. "ילדותו של איווון" מספר את סיפורו של ילד שמשתתף במשימות ריגול מסוכנות למען הצבא הסובייטי במהלך המלחמה נגד הנאצים. ניקיטה חרושצ'וב אסר את הסרט להקרנה בברית המועצות בטענה שהאופן בו הסרט מייצג את השתתפות הילדים במלחמת העולם אינו מחמיא לדימוי ברית המועצות בעולם. לאורך כל הקריירה שלו סבל טרקובסקי מצנזורה ואיסורים ביורוקרטים שדחו, ביטלו וצנזרו את הפרוייקטים שלו. למרות זאת, טרקובסקי הפך מהר מאוד לאחד הבמאים החשובים והמוערכים ביותר בתולדות הקולנוע, בעיקר בזכות סגנונו המיוחד ותפיסתו הקולנועית יוצאת הדופן. אחד האלמנטים הבולטים בתפיסה שלו היא העמדה הביקורתית כלפי תפיסת הקולנוע של אייזנשטיין. שני הבמאים הרוסים הגדולים בכל הזמנים מציבים שתי עמדות הפוכות בכל הנוגע להבנת מהותו של הקולנוע וצורת הבימוי. טרקובסקי התנגד לתפיסה של אייזנשטיין המציבה את העריכה במרכז  היצירה במטרה לייצר מושגים אינטלקטואלים באמצעותה. מקומה של העריכה בקולנוע החל להפוך למרכזי בשנים בהן טרקובסקי עשה את סרטו הראשון. שלוש שנים לפני כן, יצירות כמו "הירושימה, אהובתי" של אלן רנה ו"עד כלות הנשימה" של ז'אן לוק גודאר הציגו תפיסות עריכה חדשניות והחלו להשתמש בג'אמפקטים, עריכה דינמית, וחיבורים אסוציאטיביים בין השוטים שמייצרים זרם תודעה. מולם, הציב טרקובסקי תפיסה נגדית. אמנם, בדומה לאלן רנה, ראה גם טרקובסקי בזמן את המרכיב המרכזי של הקולנוע, אך בשונה ממנו, העניק טרקובסקי את מירב המשקל לשוט הארוך. על פי השקפתו, הקצב של השוט, ולמעשה הקצב של הסרט, אינו תלוי באורך של כל שוט, אלא ב"לחץ הזמן" הקיים בשוט - תחושת קצב שהיא פנימית לשוט. תחושת הקצב היא זו שמייצרת את העולם של הסרט, את הפיוטיות שלו. כשצופים בסרט של טרקובסקי צריך להתמסר לזמן המיוחד של הסרט ולייצוגים הויזואליים שמייצרים את הזמן הזה. בשוטים הארוכים בעלי תנועות המצלמה האיטיות מצליח טרקובסקי להפיח רוח מטפיזית בעולם הפיזי המצולם. האש, המים הזורמים, הבתים, העצים, היערות והנופים השונים שטרקובסקי נוהג לצלם ולכוון אליהם תשומת לב רבה, מקבלים כוח מטפיזי בזכות האיכויות הריתמיות שלהם - תחושת הזמן הייחודית שהקולנוע מייצר דרכם. למרות הקירבה לתפיסה הריאליסטית של באזין, הדוגלת בצילום בשוטים ארוכים כדי לגרום למציאות לחשוף את האמת שלה, טרקובסקי למעשה לא דגל כלל בריאליזם. לדבריו, סגנונו אינו נאמן למציאות, אלא נאמן לחיים - ליסוד הפיוטי שבחיים. לעולם יש השפעה פסיכולוגית חזקה עלינו. טרקובסקי מדבר למשל על כך שלפעמים אנחנו הולכים ברחוב והמבט שלנו נתקל במקרה במבטו של זר, או במראה אחר. לדברים האלה שאנחנו רואים ברחוב במקרה יש אפקט עלינו. המראות משפיעים על הרגשות שלנו, על חיינו. המטרה של טרקובסקי היא לעצב תמונות כאלה בקולנוע, תמונות בעלות השפעות פסיכולוגיות, רגשיות.

   טרקובסקי מייצר זמן קולנועי שונה מזה של המציאות, ושונה מייצוג הזמן המקובל בקולנוע. הוא חותר לייצוג זמן לא כרונולוגי ומולטי-ריתמי. הוא מבצע מעברים בין זיכרון, חלומות, פנטזיה, ורמות שונות של מציאות כשלמעשה כולן מוצגות בתוך זרם אחד, רמה אחת של מציאות שהיא רבת פנים וכוללת ריבוי זמנים ומקצבים. לכן, ניסיון לקרוא את הדימויים בסרטיו של טרקובסקי כסמלים, עלול להוביל לתסכול. אמנם לאלמנטים המצולמים (עץ מת, בית עזוב, חיה שעוברת ברקע) יש משמעות, אך הם אמורים לבטא בראש ובראשונה תחושת זמן, קצב, ולהיות טעונים בכוח רגשי, פיוטי. 

    בנוסף לצילום הנוף, האלמנטים מן הטבע והשימוש בתנועת מצלמה איטית וארוכה, ישנן עוד טכניקות קולנועיות שטרקובסקי נהג להשתמש בהן בעבודות הקולנועיות שלו, ביניהן בולטות הניסיון להשטיח את התמונה, לעיתים באמצעות שימוש בעדשה טלסקופית כך שביטול הפרספקטיבה ייצר תחושה של השטחה ואבסטרקטיות; השימוש בקומפוזיציות שהופכות את האדם לחלק מהנוף או התפאורה כדי לייצר כך תחושת מכלול גדולה מחלקיו; וצילום קלוז-אפים ממושכים של פני הדמויות, המהווים סוג של נוף בפני עצמו.

    בדומה לאייזנשטיין כתב טרקובסקי מאמרים ובהם הוא שטח את תפיסתו הקולנועית. לאחר מותו פורסם ספר עם הקבץ מאמרים המלקטים את מחשבותיו על קולנוע ובו טרקובסקי מנסח את הפילוסופיה הקולנועית שלו. הספר רב התובנות "פיסול בזמן" מהווה מבט מעמיק אל צורת החשיבה של אחד האומנים הגדולים של המאה ה-20.

 

סרטים נוספים מומלצים:

טרקובסקי: כל אחד מסרטי טרקובסקי מומלץ לצפייה. ב-24 שנות קריירה (הוא מת ב-1986), הוא ביים רק שבעה סרטים. הקשה ומאתגר ביותר לצפייה הנו "סטאלקר", סוג של סרט מדע בדיוני מטפיזי. "סולאריס" הוא אחד מסרטיו הנגישים ביותר. "נוסטלגיה" ו"הקורבן" הנם השגים מרשימים ומרטיטים מבחינה ויזואלית. "אנדרי רובלוב" הנו סרט בן 4 שעות, איטי אך מרתק. "המראה" מהווה סוג של יצירה אוטוביוגרפית המשתלבת בטבעיות בתוך סגנון זרם התודעה.

 

סרטים רוסיים מהתקופה:

"בלדה לחייל" (1959) של גריגורי צ'וקראי

"העגורים עפים" (1957) של מיכאיל קלטוזישווילי

 

 

סרטים / במאים שהשופעו מטרקובסקי:

אלכסנדר סוקורוב: תלמידו וחברו של טרקובסקי. בין סרטיו "אב ובנו", "תיבה רוסית", "אם ובנה", "מולוך".

סרגיי פאראדז'נוב: במאי ממוצא ארמני שעושה קולנוע פיוטי רווי דימויים: סרטו המפורסם ביותר הוא "צבע הרימונים"

בלה טאר: במאי הונגרי הנוהג לצלם בשוטים ארוכים ומעוצבים להפליא. בין סרטיו הבולטים: "הרמוניות וורקמייסטר" ו"סאטאנטאנגו".

"צא וראה", של אלם קלימוב. סרט מלחמה קשה ביותר אך אחת מיצירות המופת הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים.

 

 

כתב: פבלו אוטין

Comments