Belle De Jour - "יפהפיית היום"

לואיס בוניואל, צרפת, 1967

לואיס בוניואל נחשב לאבי הסוריאליזם הקולנועי והוא אחד הבמאים המקוריים ביותר בתולדות הקולנוע. סגנונו המלאכותי והמשוחרר מקונבנציות הפך בשנים האחרונות לאחד המוערכים ביותר בקרב היוצרים הצעירים. אולי המילה שמייצגת הכי טוב את הקולנוע של בוניואל הנה "שובבות". מסרטו הראשון ("הכלב האנדלוסי") ועד סרטו האחרון ("תשוקה אפלה"), הפיח בוניואל בקולנוע רוח מרדנית, חופשית, חתרנית ואירונית. למרות הביקורתיות של סרטיו כלפי החברה הבורגנית והנושאים האפלים בהם לעיתים קרובות הוא עסק, סרטיו השובבים למעשה מבטאים סוג של שמחת חיים ואושר הקשורים ליכולת להסתכל על עצמנו במבט מרוחק ולצחוק על אופייה האבסורדי של ההתנהגות האנושית. בוניואל תרם לקולנוע תמונות בלתי נשכחות שהפכו כבר לקלאסיקה: הלהב שחותך את העין ב"הכלב האנדלוסי", האורחים שיושבים מסביב לשולחן על אסלות במקום על כיסאות ב"רוח החופש", דמותו של מתיאו הסוחבת שק חום באופן בלתי הגיוני ב"תשוקה אפלה" והלקוח האסיאתי של סוורין האוחז קופסה מסתורית מזמזמת ב"יפהפיית היום" הן רק חלק קטן מביניהן. ההמצאות הרבות והרוח המרדנית של בוניואל מוצאות את מקור השראתן בתנועה הסוריאליסטית. במבט ראשון מציג בפנינו בונויאל עולם ריאליסטי ומוכר, אך לפתע הוא מתחיל להחדיר לתוכו, לעיתים בעדינות ולעיתים בבוטות, אלמנטים זרים, אבסורדים, בלתי אפשריים או לא הגיוניים. הסטיות הקטנות מהריאליזם וההגיון יוצרות תחילה הפתעה, מיד לאחר מכן גיחוך או צחוק, אך מביאות בסופו של דבר להרהור קטן על חיינו. בוניואל משתמש באופן בולט במוטיבים וסמלים פרוידיאניים ומרקסיסטים. אמנם נראה כי אלמנטים רבים בסרטים שלו הנם אקראיים, אך למעשה הם מתמסרים לפרשנויות רבות ופוריות כשמסתכלים עליהם מנקודת מבט פרוידיאנית. פרויד ניסה לתת פשר לחלומות על פי קביעת סמלים ומשמעויות לאלמנטים המופיעים בחלום. הסוריאליזם משתמש במחקר של פרויד באופן כזה שהוא נעזר בסמלים והמשמעויות שפרויד גילה במטרה לעצב את העולם המציאותי כעולם חלומי. האירוניה של בוניואל מקבלת דגש חזק יותר אצל אלה הבקיאים בכתביו של פרויד. עם זאת, אלה שאינם בקיאים, יכולים עדיין להתחבר להומור הממזרי שלו דרך מעקב טבעי אחרי עולם האסוציאציות שהסרט מייצר. אחד ההיבטים הבולטים בסגנונו של בוניואל הוא היכולת שלו לייצר דימויים וסיטואציות סוריאליסטיים מבלי ליפול לקלישאה של סצנות חלום הזויות או אפקטים קולנועיים בוטים. הסוריאליזם של בוניואל משתלב במציאות עד כדי כך שאי אפשר לשרטט קו הפרדה בין המתרחש במציאות והמתרחש בעולם חלומי, תודעתי. את המציאות בסרטים של בוניואל צריך לקבל כפי שהיא; אנרכית, מרדנית ולא עונה לקונבנציות המוכרות.

   "יפהפיית היום" מהווה נקודת מפנה בקריירה רבת התהפוכות של האמן הבינלאומי. בוניואל נולד בספרד, אך למד וחי תקופה בצרפת. שם הכיר את חבריו: המשורר גארסיה לורקה והצייר דאלי. בוניואל ודאלי עשו ביחד את הסרט שהצית את הקריירה הקולנועית של בוניואל - "הכלב האנדלוזי" (1929). התנועה הסוריאליסטית מייד אימצה את הסרט, אך הקריירה של בוניואל כמעט ונקטעה בשנות ה-30 כאשר מלחמת האזרחים בספרד והתנועות הפשיסטיות העולות באירופה הקשו עליו לממש פרוייקטים. בוניואל היגר לארה"ב ולמשך תקופה עבד במוזיאון לאומנות מודרנית. זמן מה מאוחר יותר עזב בוניואל למקסיקו והחל שם קריירה פורייה בתעשיית הקולנוע המקסיקנית. הקריירה המקסיקנית של בוניואל לא זכתה להערכה רבה מחוץ לגבולותיה של המדינה, וזאת שלא בצדק. בוניואל עבד במסגרת מלודרמות מקסיקניות אך הצליח להפיח בסרטיו את רוחו החתרנית והאירונית. בין סרטיו מהתקופה המקסיקנית בולטות יצירות מופת כגון "הנשכחים", על ילדים עניים במקסיקו, "EL", על גבר עשיר וקנאי, ו"חיי הפשע של ארשיבאלדו דה לה קרוז", על חייו הססגוניים של רוצח סדרתי. באמצע התקופה המקסיקנית היה בוניואל בקשר עם הוליווד והצליח להשתלב בתעשייה הגדולה לתקופות קצרות. ב-1961, נקרא בוניואל לספרד על ידי פראנקו, השליט הפשיסט, והוצע לו לעשות סרט במולדתו. "וירידיאנה" צונזר בסופו של דבר על ידי המשטר של פראנקו וגונה על ידי הכנסייה הקתולית, אך גם זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן והחזיר את בוניואל למרכז במת הקולנוע העולמי. הקריירה של בוניואל החלה את תקופתה האחרונה והמפורסמת ביותר בעיקר באמצעות הפקות צרפתיות, אך גם בשילובן של מספר הפקות מקסיקניות וספרדיות. "המלאך המשמיד", קומדיה סוריאליסטית על קבוצת בורגנים שנאספים לארוחה ומגלים שהם לא מסוגלים לצאת מהחדר בו הם נמצאים, הוא אחת מיצירותיו הפחות מוכרות ומהמצוינות ביותר שביים. "יפהפיית היום" נעשה בתקופה האחרונה בקריירה שלו ונחשב לאורך הרבה שנים לסרט הקלאסי ביותר של בוניואל. לאחר "יפהפיית היום" התכוון בוניואל לפרוש מהקולנוע, אך הוא המשיך לעשות סרטים במשך עשר שנים נוספות. מבטו החד והביקורתי הופנה לרוב אל הכנסייה הקתולית והמנהגים הבורגניים, אך בוניואל ידע גם לעסוק במקומות האפלים והמסתוריים ביותר של הנפש האנושית ולנסח את מורכבותו של מושג התשוקה. במובן הזה בוניואל הוא גם אביהם הרוחני של עוד מספר יוצרים ספרדיים מפורסמים כגון פדרו אלמודובר וקארלוס סאורה.

   ב"יפהפיית היום" מככבת קתרין דנב, ששיתפה פעולה עם בוניואל קודם לכן ב"וירידיאנה". בוניואל מייצר ב"יפהפיית היום" טקסט ארוטי ומסתורי. הוא עושה שימוש בפניה הלאקוניות של קתרין דנב בכדי לייצר את אווירת הסוד שקשור לתשוקתה. בוניואל יודע להשתמש בפס-קול סוגסטיבי כדי לבנות שפה ולרמוז לצופה דברים, אך מייד משחק עם השפה הזאת כדי לייצר עולם מורכב ובלתי צפוי. בסופו של דבר, "יפהפיית היום" עוסק בנושא שהעסיק את בוניואל לאורך רוב הקריירה שלו והוא אולי "מה מדליק אותנו", מה מכוון את התשוקה שלנו ומה מכבה אותה. דרך עיסוקו בתשוקה עולות השאלות למה אנחנו מגיבים בצורה כל כך לא הגיונית לגירויים שונים ומדוע אנחנו מכניעים את עצמנו למערכות יחסים של כוח, דיכוי והשפלה, הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית. הפילמוגרפיה של בוניואל מהווה את אחד הדיונים הפיקאנטיים ביותר הקיימים על האדם המודרני, על סטיותיו, צדדיו האפלים וסתירותיו. יתכן שזו אחת הסיבות לכך שאלפרד היצ'קוק ראה בבוניואל את הבמאי הגדול ביותר בתקופתו.

 

המלצות נוספות:

מסרטיו של בוניואל:

- "המלאך המשמיד", אחד הסרטים הנגישים והמומלצים ביותר של בוניואל

- "סוד הקסם הבורגני", קבוצה של בורגנים מנסה להיפגש לסעודה לאורך כל הסרט, אך כל פעם שהם מתכוונים להתחיל את הסעודה משהו צץ ומונע מהם לעשות את המעשה הפרוורטי ביותר שהבורגני רגיל לעשותו – לאכול.

- "רוח החופש", רצף של סרטים קצרים ומקוטעים, רובם פנינות בלתי נשכחות, המחוברים באופן אסוציאטיבי. בוניואל נותן יד חופשית לדמיונו ושובבותו בסרט הזה.

- "תשוקה אפלה", סרטו האחרון של בוניואל המסכם חלק גדול מהנושאים המרכזיים שהעסיקו אותו. הסרט עושה שימוש בשתי שחקניות שונות בכדי לגלם תפקיד אחד ובוניואל מחליף ביניהן באופן אקראי. זאת אולי, בכדי להדגיש את העובדה שהדבר אליו התשוקה שלנו מופנית הנו אובייקט, יציר תודעתנו, ולא סובייקט במציאות. בנוסף, הסרט עמוס בסמלים פרוידיאנים המנגידים אנרכיה, פריצת יצרים וטרוריזם אל מול איפוק, כוח וקונפורמיזם בורגני.

- "EL", על בעל קנאי ושתלטן. בוניואל למתקדמים. ההיבטים הסוריאליסטיים מושתלים כאן בעדינות רבה ומתעצמים ככל שהסרט מתקדם. אחד ההישגים המרשימים והמדויקים ביותר של בוניואל.

- "הכלב האנדלוזי", יצירת מופת סוריאליסטית בת 17 דק' ואחד הסרטים החשובים ביותר בתולדות הקולנוע.

 

קארלוס סאורה  

סאורה הוא אחד מתלמידיו הבולטים של בוניואל. סרטיו משלבים הומור וקדרות באופן מוצלח ועצמתי.

- "קראית העורב", סרטו הטוב ביותר של סאורה הוא אחד המהפנטים ביותר שעשה. סאורה משלב זרם תודעה עם סוריאליזם כדי לספר סיפור קלוסטרופובי, אפל ומרתק.

- "אימא בת מאה", קומדיה סוריאליסטית על הילדים שחוגגים לאימא 100 שנים להולדתה, ונראה שהיא כבר לעולם לא תמות.

- "כרמן", מיוזיקל בקצב הפלמנקו על פי המוזיקה של ביזט.

 

במאים ספרדיים מקבילים לבוניואל:

 

לואיס גארסיה ברלנגה:

   אמנם סרטיו קשים מאוד להשגה בארץ, אך מדובר באחד הבמאים הספרדיים הגדולים בכל הזמנים. ברלנגה עסק בעיקר בקומדיות והצליח לעשות תחת שלטון פראנקו סרטים שחותרים נגד המשטר הפשיסטי באמצעות הומור מתוחכם.

סרטיו הגדולים ביותר הם:

- "המוציא להורג" (EL VERDUGO), 1963. קומדיה שחורה מבריקה על קברן שרוצה להינשא לבתו של מוציא להורג.

- "ברוך הבא מיסטר מארשל", 1953 (BIENVENIDO MISTER MARSHAL), על עיירה קטנה ופרובינציאלית בספרד אשר הידיעה על הגעתו של נציג אמריקאי לביקור גורמת בה למהומה.

- "פלאסידו", קומדיה חכמה על עיירה ספרדית קטנה בה הוחלט כי המשפחות העשירות יזמינו עני  לארוחת חג המולד. הסרט עוקב אחר העני האולטימטיבי, פלאסידו, כדי לחשוף את הצביעות והאבסורדיות הטראגית של החברה הבורגנית.

 

חואן אנטוניו בארדם

דודו של חביאר בארדם ובן לאחת המשפחות הקולנועיות המפורסמות ביותר בספרד היה לאחד הבמאים המרכזיים ביותר של ספרד בשנות ה-50. הדרמות שלו, המשלבות מוטיבים ניאו-ריאליסטיים, זכו בפרסים חשובים בונציה ובקאן.

- " MUERTE DE UN CICLISTA", 1955

- "CALLE MAYOR", 1956

Comments