Man Of Marble

"איש השיש", אנדז'יי ויידה, פולין, 1977

אבי הקולנוע הפולני המודרני, אנדז'יי ויידה, למד בבית הספר לקולנוע בלודז' והפך עם השנים לנציג הבולט של הקולנוע הפולני בשנות החמישים – בתקופת ההפשרה (ראו טקסט על טרקובסקי למידע נוסף). לאחר בימוי מספר סרטי תעודה, ביים ויידה את סרטו הראשון: "דור", אשר הפך לראשון מתוך טרילוגית סרטי מלחמת העולם השנייה שביים. הסרטים ניסו לספר את סיפור דורו, אשר נלחם בגבורה נגד הנאציזם בזמן המלחמה באמצעות הקמת מחתרת פולנית. הטרילוגיה מורכבת מן הסרטים "דור", "תעלה", ו"פנינים ואפר", והיא מהווה סוג של עדות היסטורית למלחמת העולם השנייה מנקודת מבטם של הלוחמים הפולנים. "דור" נעשה בתקופה בה רמת הצנזורה ירדה במדינות הקומוניסטיות, וזה איפשר לויידה ולעמיתיו, שהחלו לעשות סרטים מייד אחריו, חופש ביטוי מבחינת השפה הקולנועית והתוכן. סיפורי הגבורה של ויידה מורכבים ופסימיים יותר מאשר סרטים דומים מתקופת סטאלין, ובעיקר בולטת נטייתו הסגנונית של ויידה לסימבוליות ולאקספרסיוניזם. בשנים בהם ויידה ועמיתיו למדו בבית הספר לקולנוע בלודז' (אשר הוקם ב 1948), דרש הממשל הקומוניסטי עשיית סרטים שיתאימו לתפיסת העולם של המפלגה מבחינת התוכן והצורה, ובמילים אחרות, סרטים שיציגו את הקומוניזם כמנצח, חיובי ונכון ושינקטו בסגנון הקולנוע הקומוניסטי המקובל – הריאליזם הסוציאליסטי. בבית הספר לקולנוע, נחשפו התלמידים לסוגים שונים של קולנוע שתושבים אחרים לא זכה לראות. האישור להיחשף למגוון יצירות רחב יותר התקבל מכיוון שזה היה לצורך לימודים. הסקרנות של התלמידים והשאיפה לעשות קולנוע מסוגנן קיבלה ביטוי בסרטיהם כבמאים כשהצנזורה נחלשה. "דור" מהווה סרט מעבר המקשר בין הריאליזם הסוציאליסטי לבין הנטיות הסימבוליות והאקספרסיוניסטיות שפיתח ויידה בסרטיו הראשונים. אחת ההשפעות הבולטות על ויידה היה הסרט "האזרח קיין", והעיצוב הויזואלי של סרטיו הראשונים מושפע באופן בולט מהצילום והתאורה בסרטו של אורסון וולס. השפעת "האזרח קיין" ניכרת גם בסרטו הידוע ביותר: "איש השיש", שעשה למעלה עשרים שנה מאוחר יותר. השפעות "האזרח קיין" על "איש השיש" אינן בולטות כל כך בסגנון הויזואלי, אלא במבנה. הסרט מספר על אניישקה, סטודנטית לקולנוע, אשר חוקרת את דמותו של פועל פולני שהפך לגיבור העם בתחילת שנות ה-50. באמצעות ראיונות עם אנשים אשר הכירו אותו, חקירה במסמכים וחשוב מכל, חיפוש בארכיון אחר קטעי סרטים המציגים את הגיבור, חושפת אט אט אניישקה את סיפורו האמיתי של בירקוט, גיבור העם שנשכח וזכרו כאילו נמחק מעל פני האדמה. מטרת הסרט "איש השיש" היא לבחון את מערכת היחסים בין הממשל והאומנים, ולבדוק באיזה אופן האומנות שירתה את הצרכים התעמולתיים של הממשל. ויידה, שבעצמו צילם מספר סרטים תיעודיים/תעמולתיים לפני שהחל לעשות סרטים עלילתיים באורך מלא, כאילו שואל שאלות על התפקיד שהיה לו והאופן בו הוא שירת את המטרות הלא תמיד נעלות של הממשל. אומרים שחלק מהחומרים התיעודיים המקורים המוצגים, הם חומרים שויידה עצמו צילם בזמנו. בכדי לעודד את הפועלים ולהפיח בהם את רוח הקומוניזם, הממשל היה צריך להמציא גיבורים, מודלים לחיקוי שאפשר להזדהות עימם, ללמוד מהם ולשאוף להיות כמוהם. החקירה של אניישקה חושפת את האופן בו המנגנון הזה עבד, את מורכבותו ואת צדדיו האפלים ביותר. מבחינת סגנון ויזואלי ניכרת נטייה של ויידה לפנות לקולנוע ריאליסטי יותר. ויידה משתמש בסגנון צעיר המתחבר לשנות השבעים. רואים גם את הבמאית הצעירה מצלמת במצלמת כתף בהשפעת הסגנונות הקולנועיים המודרניים ותרה בדרך זו אחר האמת. בשנות השבעים הייתה אמונה שבאמצעות המצלמה ניתן להתקרב למציאות ולחשוף את האמת. ויידה משלב ב"איש השיש" קטעי ארכיון מקוריים עם קטעים ישנים מבוימים שהוא שיחזר למען הסרט, תוך חיקוי סגנון הצילום הישן. כך נוצר מתח בין שני הסגנונות, הזמנים השונים והקשר המורכב ביניהם. ויידה מעלה שאלות על מצבה של החברה הפולנית ובודק האם המצב היום (זמן עשיית הסרט) הנו טוב יותר מאשר היה בעבר. האם אנחנו חופשיים יותר? האם הממשלה הפסיקה לשקר לנו? האם אנחנו ממשיכים להאמין במיתוסים הקומוניסטיים של פעם? מה המשמעות שלהם על חיינו היום ובאיזה אופן האומנות באמת מסוגלת לעסוק במציאות בכנות אמיתית וללא עירוב אינטרסים ממשלתיים?

"איש השיש" נולד מאנקדוטה ששמע ויידה על בנאי שהגיע ללשכת האבטלה וחיפש עבודה, אך לא הצליח למצוא מעסיק. אחד הפקידים בלשכה זיהה את הפועל כאחד מהגיבורים הלאומיים של לפני מספר שנים, פועל כוכב מן העבר. ויידה רצה לעסוק בדמויות האלה ובעבר הפולני הקרוב, זה שלאחר ניצחון ברית המועצות במלחמה והפיכתה של פולין למדינה קומוניסטית. התסריט היה מוכן בשנת 1962, אך הצנזורה כמובן לא אישרה את הפקתו בשל הביקורתיות שלו כלפי הממשל. התסריט צונזר ונשאר במגירתו של ויידה במשך ארבע עשרה שנים. עם החלפת הממשל בחצי השני של שנות ה-70 הצליח ויידה לקבל אישור להפקה. כשהסרט היה מוכן חלק מאנשי הממסד החלו להתבטא נגד הסרט וניסו למנוע את הקרנתו. הקונטרוברסיה לא מנעה את הפצתו של הסרט, שהפך לאט לאט להצלחה מקומית גדולה מאוד. הקהל הרגיש שהסרט נותן ביטוי לחוסר שביעות הרצון שלהם מהממשל, ולנושאים כגון חופש הביטוי והתנאים הסוציאליים תחת המשטר הקומוניסטי. בשנות ה-70 המצב הכלכלי והחברתי בפולין הורע יותר ויותר, וסרט כמו "איש השיש" הצליח לתת ביטוי לחתרנות נגד הממשל ששררה באוויר ולא תמיד היה אפשר לבטא אותה באופן חופשי. כמובן שממשלת פולין לא התכוונה שהסרט יצא מחוץ לגבולותיה של המדינה, אך המפיץ הצרפתי של סרטיו הקודמים של ויידה קיבל עותק עוד לפני כל הקונטרוברסיה והראה אותו למנהל פסטיבל קאן, שהכניס אותו לתכניה כ"סרט הפתעה" מחוץ לתחרות. לאחר הצגתו בקאן הפך הסרט להצלחה בינלאומית.

ב-1981 ביים ויידה סרט המשך ל"איש השיש" הנקרא "איש הברזל". בסרט החדש ניסה ויידה לעסוק במצבה של פולין בתקופה הקריטית הזאת של סוף שנות ה-70 ותחילת השמונים. ויידה כאילו אומר, אמנם אנו יודעים מה קרה ל"איש השיש", אך מה עם הדור של ימינו? אם הדור של פעם היו אנשי שיש, מיתוסים קומוניסטים שקריים שהמציא הממשל, אז אנשי הדור של היום הם אנשי ברזל, החיים בדיכוי ובעוני מאחורי מסך הברזל, מנותקים מן העולם ומדוכאים. "איש הברזל" השתתף בתחרות של פסטיבל קאן וזכה בדקל הזהב. הסרט מתאר את פולין בתוקפת עלייתה של תנועת ה"סולידריות" אשר ארגנה הפגנות פועלים נגד הממשל, זכתה לפופולריות רבה והיוותה איום על הקומוניזם בפולין. התנועה "סולידריות" התאפיינה בהיותה פציפיסטית, ובכך שזכתה לתמיכה של העולם המערבי והיוותה השראה לפועלים במדינות הקומוניסטיות האחרות. ההפגנות של הפועלים נגד הדיכוי והעוני שהתקיימו כעשר שנים מוקדם יותר נגמרו בדיכוי אלים ורצח המונים על ידי כוחות הביטחון הממשלתיות. מסיבה זו הייתה התנועה "סולידריות" חשובה ונועזת ביותר בהחזרתה את ההתנגדות לממשל ובתרומתה הגדולה להתמוטטות הקומוניזם הסובייטי בסוף שנות ה-80. אנדז'יי ויידה היה חבר ב"סולידריות" והסרט "איש הברזל" היווה דרך לקדם את התנועה בעולם. בסרט משלב ויידה חומרים מבוימים עם חומרים תיעודיים מן ההפגנות ש"סולידריות" ארגנה בשנים הללו. בנוסף, מנהיג התנועה, לך ולנסה, מופיע בסרט בתפקיד עצמו. יתכן שהזכייה בקאן לא הייתה רק על בסיס קולנועי, אלא גם ואולי בעיקר על בסיס פוליטי. בתחילת שנות ה-80, ממשלה דיקטטורית וקשוחה אף יותר עלתה לשלטון בפולין ו"סולידריות" הוכרזה כתנועה לא חוקית והפכה לארגון מחתרתי הנתמך בין היתר על ידי הכנסייה וה-CIA. בשל הקשר החזק שלו עם התנועה, נאלץ ויידה לעזוב את פולין בכדי להמשיך לעשות סרטים. במהלך שנות ה-80 עבד ויידה בצרפת (אחד מסרטיו הידועים ביותר שעשה שם הוא "דאנטון" עם ז'ראר דפרדייה). ב-1989, "סולידריות" הוכרה כחוקית בעקבות המאבקים שלה ונעשו בחירות שהביאו את המנהיג לך ולנסה לשלטון. ויידה חזר למדינתו, נהיה סנטור והמשיך את הקריירה הקולנועית שלו במולדתו. הוא המשיך לעודד קולנוע פולני ואומנות פולנית בכלל, ולהיות מעורב בתפקידים אדמיניסטרטיביים שונים. בשנת 2000 זכה ויידה באוסקר האמריקאי למפעל חיים. אוסקר שתרם למוזיאון של אוניברסיטה בקרקוב.

במאים פולנים חשובים נוספים:



אנז'יי מונק (ANDRZEJ MUNK): בן דורו של ויידה. במאי חשוב ומצוין שהחל לעשות סרטים באמצע שנות ה-50 אך נפטר בגיל צעיר. למרות שהיה בהרבה מובנים קולנוען מבטיח אף יותר מויידה, הוא אינו הצליח לפרסם את שמו באותה המידה בשל מותו הפתאומי ב-1961. סרטיו הן קומדיות אבסורדיות בעלות אווירה קודרת אשר מבקרות את מושג ההירואיות הפולנית במלחמת העולם השנייה.

בין סרטיו הטובים ביותר:

-ביש מזל (BAD LUCK)

- הרואיקה (HEROICA)

- MAN ON THE TRACKS



קז'ישטוף קישלובסקי: אחד האומנים הגדולים ביותר של הקולנוע. החל את הקריירה שלו בסרטים תיעודיים והפך לבמאי שמנסה לתת ייצוג בקולנוע לאלמנטים מטאפיזיים, פילוסופיים ורוחניים. העיסוק שלו בסוגיות מוסריות הוא גם אחד ממאפייניו הבולטים.

- טרילוגיית הצבעים: "כחול", "לבן" ו"אדום"

- הדקאלוג: סדרת טלוויזיה בת עשרה פרקים בה כל פרק עוסק בדיבר אחד ושואל שאלות מוסריות הקשורות לרלוונטיות של הדיברות לחיים המודרניים. יצירה מרשימה ומבריקה.

- BLIND CHANCE, הסרט שנתן השראה ל"דלתות מסתובבות" עם גוונית' פאלטרו, אך עוסק בסוגיית הגורל מנקודת מבט מורכבת, פילוסופית ופוליטית יותר מאשר ה"רימייק" הבריטי הקליל.

- NO END, דרמה פסיכולוגית על אישה שמאבדת את בעלה ואינה מסוגלת להתגבר על מותו. הסרט מקבל משמעות פוליטית בגלל הרקע הפוליטי הסוער המתואר, זה של הוצאת תנועת "סולידריות" מחוץ לחוק ורדיפה אחר חבריה.



- ז'רזי סקולימובסקי (בן דורו של פולנסקי) וקז'ישטוף זאנוסי (בן דורו של קישלובסקי). במאים פחות חשובים אך יוצריהם של מספר סרטים מרשימים.

סרט בולט של סקולימובסקי:

- MOONLIGHTING, דרמה מצוינת על פועלים פולנים לא חוקיים בלונדון עם ג'רמי איירונס. מ1982

סרט בולט של זאנוסי:

- CAMOUFLAGE, 1977 – על סטודנטים בלימודי קיץ באוניברסיטה והמאמבק בין שניים מהמורים שלהם שהוא מאבק על שתי תפיסות חיים.
Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 5:55
Comments