Husbands

"בעלים", ג'ון קסווטס, ארה"ב, 1971.

 ג'ון קסווטס החל את הקריירה שלו כשחקן בדרמות טלוויזיוניות בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה. במקביל, הנחה קסווטס סדנת משחק בניו-יורק והופיע מדי פעם בסרטים הוליוודיים. בשנת 58' הוא החליט לעשות סרט שיאפשר לו להשתמש בטכניקות המשחק שחקר בסדנה שלו. הוא כתב תסריט על פי אלתורים שעשו שחקניו, גייס כסף, ויצא לצלם כשהוא עובד בתקציב זעום, מצלם ברחובות ועם צוות טכני מינימלי. קסווטס הפך באופן מיידי לחלק מתנועת האנדרגראונד הקולנועית הניו-יורקית שהתגבשה באותן השנים וחיפשה לעשות סרטים בדרכים אלטרנטיביות לאלה של הוליווד. התנועה התאפיינה לרוב בסגנון קולנועי נועז התר אחר צורות חדשות ומחפש לערוך ניסויים קולנועיים המאתגרים את הפרספציה של הצופה. לעיתים התנועה אף התאפיינה בתפיסה פילוסופית ביטניקית מרדנית. קסווטס, ללא ניסיון קולנועי של ממש, ביים סרט בתנאים כמעט חובבניים אך התוצאה הצליחה לעורר השראה בדור שלם של צעירים אמריקאים שחיפשו קולנוע חדש ואחר, במנותק מהמסורת ההוליוודית. "צללים", כך נקרא סרטו של קסווטס, פתח את הדלת לקולנוע כזה. הסרט היה ספונטני, משוחרר, מצולם בלוקיישן עם מצלמת כתף, יצר תחושת אמינות מאוד חזקה וחקר לעומק יחסים מורכבים בין דמויות ואת חייהן היומיומיים בניו-יורק. בנוסף, הסרט עסק בנושא שנוי במחלוקת ביותר - גזענות נגד שחורים. עם השנים, רבים יראו בקסווטס את אבי הקולנוע העצמאי האמריקאי.

   לאחר ההצלחה של "צללים" עבר קסווטס להוליווד. שם הוא שיחק במספר סרטים פופולריים כגון "הרוצחים", "12 הנועזים" ו"תינוקה של רוזמרי" וביים שני סרטים במסגרת האולפנים ההוליוודיים. הקריירה של קסווטס קיבלה תפנית חדשה כאשר ב-1968 החליט לחזור להפיק את סרטיו בצורה אלטרנטיבית, לעבוד בתקציבים נמוכים ולהמשיך לחקור את הסגנון שהחל לפתח בסרטו הראשון. למעשה, קסווטס השתמש בכסף שהרוויח כשחקן בהפקות הוליוודיות בכדי לממן חלק מסרטיו העצמאיים. מעבר לסגנון סרטיו, אופן העבודה החובבני שלו מתבטא בכמה עובדות: הוא ליהק את חבריו (שחקנים מוכרים) בתפקידים הראשיים; הוא נהג לצלם את סרטיו בביתו כאשר כל הציוד והצוות הטכני היו משתלטים על אזורים שלמים של הבית (בנו מספר שכשהוא היה קם כדי ללכת לבית הספר הוא היה צריך לדלג על כבלים ופנסים כדי לצאת מהבית); השחקנים תיפקדו לעיתים כאנשי צוות (עוזרי תאורה, תפאורה וכאלה) ואנשי הצוות תיפקדו לעיתים כשחקנים (ניצבים ותפקידים קטנים).

   "בעלים" הנו הסרט השני שעשה קסווטס לאחר חזרתו לזירה האלטרנטיבית, בשנת 68'. כותרות סרטיו הראשונים מבטאות תימות ומצביעות על נושא סרטיו: "צללים", "פנים" ו"בעלים" מזמינים אותנו להסתכל על הסרט ולחשוב עליו תוך כדי צפייה מזווית מיוחדת הקשורה לכותרת. ב"בעלים" עובדה זו בולטת במיוחד. הסרט מתאר יומיים בחייהם של שלושה חברים קרובים מאוד. לאחר מותו הפתאומי של החבר הרביעי בחבורה, שלושת הגברים, הנמצאים בשנות השלושים המאוחרות לחייהם, עוזבים את הלוויה ומגלים שהם אינם מסוגלים לחזור הביתה. הסרט עוקב אחר האופן בו במהלך יומיים, הגברים מנסים להתגבר על מות חברם דרך פעילויות שונות ומגוונות. צופה שהולך לראות סרט בשם "בעלים" מצפה לראות סרט העוסק במוסד הנישואין, ולכן נראה כי לסרט כזה היה מתאים יותר שם כגון "חברים", "ידידות", או "אבל". השם "בעלים" רומז לנו על משהו אחר. מדובר בשלושה גברים, שאמנם הם בעלים, אך הנשים שלהם כמעט ולא מופיעות לאורך הסרט. הן הופכות לנוכחות רחוקה המחכה לשובם. מה שאמור להגדיר את זהותם לא נמצא, חסר. כדי להיות בעל, אתה צריך אישה, היעדר נשותיהם בסרט וחוסר הרצון שלהם לחזור הביתה מצביע בדיוק על המשבר שהסרט מעלה. הכותרת למעשה רומזת בהרבה מובנים על הדבר הגורם להם למועקה נפשית. בעקבות מות חברם נוצר אצלם משבר בזהות ובאמונה בצורת החיים שניהלו עד כה.

   אווירה אפוקליפטית מלווה את "בעלים". הגברים משתכרים, מתרוצצים, הולכים מכות, מקללים, מתנהגים באופן ילדותי כאילו אין מחר, כאילו הם נמצאים בסוף חייהם, כאילו מדובר בסוף העולם. לאחר מות חברן הטוב, הדמויות הראשיות לא רק בדיכאון בגלל הטרגדיה, אלא גם כי הן מבינות שזה יכל לקרות גם להן, שאחד מהם יכל להיות זה השוכב שם מת במקום חברם. המחשבה הזו היא המביאה את המשבר ומניעה את כל הסרט. זהותם כ"בעלים" היא זו שכובלת אותם, כי היא זו שהעניקה עד תחילת הסרט משמעות לחייהם.

   סגנונו של קסווטס מפתיע ושונה מהסרטים אליהם אנחנו רגילים. קשה למצוא עלילה של ממש בסרט. "בעלים" מתאר אפיזודות, התנהגות, מצבים. הסצנות לעיתים הופכות לארוכות מדי; קסווטס ממשיך לצלם מעבר למה שנהוג ומתעקש להישאר עם שחקניו ולראות כיצד הם מגיבים, מה הם עושים. לעיתים האורך של הסצנות וההתעקשות של קסווטס יכולים להפוך למתישים, ולכן צריך להתאזר בסבלנות כשצופים ב"בעלים". עם זאת, הרגעים האלה מייצרים את האווירה הייחודית של סרטיו ומתווספים לקראת שיא שמקבל את משמעותו בעיקר בזכות הצטברות הרגעים הללו.

   למרות ששחקניו טוענים שחלק גדול מן התסריט, אם לא כולו, היה כתוב מראש, נוצרת ביצירותיו של קסווטס תחושת ספונטניות המותירה את הרושם שהשחקנים ממציאים את הסרט תוך כדי הצילומים. הפאוזות, הדיאלוגים האקראיים שלעיתים הופכים לחזרתיים, העובדה ששחקנים מפריעים אחד לשני באמצע הדיבור וחוסר ההתקדמות של העלילה הם חלק מהאלמנטים שתורמים לתחושה הזאת.  

בנוסף, טכניקות האלתור והעובדה שקסווטס מלהק את חבריו בסרטים שלו מטשטשות את ההפרדה בין שחקן ודמות, ולעיתים קרובות נראה כאילו הם למעשה אדם אחד.

   לא פעם נאמר שהדמויות הן העלילה בסרטים של קסווטס. מה שחשוב זה חקר התנהגותן של הדמויות. חקר נפש האדם. לכן, כפי שקסווטס בעצמו מדגיש "לא הייתי קורא לעבודה שלי בידור. זוהי חקירה. אני שואל באופן מתמיד שאלות על אנשים. כמה אתה מרגיש? כמה אתה יודע? כמה אתה מודע לדברים האלה? כיצד אתה יכול להתמודד עם כל זה? סרט טוב יעלה בפניך שאלות שלא שאלת קודם, שלא חשבת עליהן בחיי היומיום שלך". לכן, במהלך החקירה הזאת מגיעים לעיתים למקומות לא מחמיאים, שלא קל לנו לאהוב בדמויות. האומץ האמיתי של קסווטס נמצא ביחס המורכב שהוא מייצר כלפי הדמויות שהוא מתאר. הן חביבות וסימפטיות, אך הן גם יכולות להיות אכזריות, דוחות, מטופשות, פתטיות או מעוררות חמלה. צופה המורגל "לאהוב" חד משמעית את הדמויות בסרטים שהוא צופה, ימצא את עצמו מתקשה לקבל את הדמויות של קסווטס, כי הן תמיד נוגעות במקומות קשים, רגישים ואף מביכים בחיינו.

    לא רק חקר נפש האדם מעניין את קסווטס אלא גם חקר סגנון משחק, אמנות המשחק עצמה. בסרטיו  עולות השאלות: מהו משחק? מהו הפער בין שחקן ודמות? כיצד המשחק משפיע על סגנון הסרט, על העלילה של הסרט, על אופייה של הדמות? האם חשובה העקביות והאמינות של הדמות? באיזה אופן המשחק מייצר דמות שלמה? איזה גבולות מציבה הדמות לשחקן? האם הוא יכול לפרוץ את הגבולות האלה?  קסווטס מעלה את כל השאלות האלה ונותן לשחקנים שלו חופש פעולה ליצור מתוך עצמם את הרגשות ואת הדמות שלהם. הוא נותן להם לעצב את הדמות, להרוס אותה, לשנות אותה. צפייה בסרט של קסווטס היא צפייה בתהליך היצירה של השחקנים לא פחות מאשר צפייה בתהליך היצירה של הבמאי. ב"בעלים" מופיע באחד התפקידים הראשיים קסווטס עצמו, ובן גזרה ופיטר פולק מגלמים את חבריו. חלק מההנאה מהסרט כרוכה במודעות לכך שהשחקנים מולנו הנם אנשים יוצרים המצויים בלבו של תהליך היצירה שלהם.

 

סרטי קסווטס אחרים מומלצים:

 

  אי אפשר לכתוב טקסט על קסווטס מבלי להזכיר את ג'ינה רולאנדס, אשתו ושחקניתו הקבועה, שלא מופיעה ב"בעלים". רולאנדס וקסווטס יצרו ביחד כמה מהסרטים המרשימים ביותר בתולדות הקולנוע. ביניהם:

"ליל בכורה", על שחקנית תיאטרון והיחסים שלה עם הבמאי ושותפיה להצגה (סרט חובה לכל מי שרוצה ללמוד דבר או שניים על בימוי שחקנים)

"מיני ומוסקוביץ'", סרט קליל ונגיש יותר המומלץ גם לאלה שקשה להם להתחבר לסגנונו של קסווטס.

"אישה תחת השפעה", שנחשב ליצירת המופת המורכבת והידועה ביותר של קסווטס ורולאנדס.

"פנים", הסרט הנועז מ-1968 שהחזיר את קסווטס לזירה העצמאית.

 

סרטים נוספים מומלצים:

 

הוליווד החדשה:

 

דור של צעירים השתלט על הוליווד בשנות ה-70 והצמיח את אחת התקופות הפוריות והמרגשות ביותר של תולדות הקולנוע האמריקאי. רוב היוצרים עדיין פעילים היום ולכן סרטיהם מוכרים יותר לקהל הרחב ביניהם:

 

- סטיבן ספילברג: אחד היוצרים המרתקים ביותר בכל הזמנים. סרטיו שינו את התעשייה ההוליוודית ואת האופן בו נעשים סרטים. בין סרטיו המוקדמים:

"דיואל", סרט מתח מופתי שהביא את ספילברג למודעות.

"שוגרלנד אקספרס", סרט מסע מלהיב, מלא הומור ועם ניסיונות קולנועיים בסגנון גל חדש שבסופו של דבר ספילברג נטש בהמשך הקריירה שלו.

"מלתעות", סרט האימה ששינה את חוקי המשחק בהוליווד.

 

ג'ורג' לוקאס: החל את דרכו בעשיית סרטים ניסיוניים ומיוחדים במינם, אך מהר מאוד הפך לנציג הבולט ביותר של הקולנוע הבידורי התעשייתי והרדוד.

"אמריקן גרפיטי", סרט התבגרות מקסים שהפך להצלחה ענקית ועזר לו להשיג ממון לסרטו המפורסם ביותר: "מלחמת הכוכבים"

 

פרנסיס פורד קופולה: הסנדק של היוצרים הצעירים. הקים אולפן משלו ועזר לחבריו להפיק את סרטיהם הראשונים. סגנונו הוירטואוזי הביא לעולם את כמה מיצירות המופת הגדולות בתולדות הקולנוע:

"אנשי הגשם", אחד מסרטיו הראשונים. סרט מסע דל תקציב ומרשים ביותר. אחת הפנינות הפחות ידועות של קופולה

"הסנדק" ו"הסנדק 2", יצירת המופת הגדולה ביותר של קופולה. סרט מאפיה מלא השראה ואווירה. קלאסיקה אלמותית.

"השיחה", סרט שקופולה הפיק בין הפרוייקטים "לאולפנים" שלו ומתאר את חייו האפורים של מצותת. עם ג'ין הקמן בתפקיד הראשי ואחד הסיומים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע.

"אפוקליפסה עכשיו", סרט המלחמה המפואר של קופולה שהפך לאגדה. סרט אפל וגדול מהחיים.

 

מרטין סקורסזה: ה"ניו-יורקי" מבין היוצרים הצעירים וזה שזוכה להערכה הביקורתית הגדולה ביותר מבין כולם, בעיקר בין האינטלקטואלים ואנשי השמאל. סרטיו עוסקים באלימות האנושית, בתשוקות ובאתיקה.

"מי דופק על דלתי", סרטו הראשון והמאוד מרשים. צולם במהלך 4 שנים בהשראת טכניקות של קסווטס. כבר בסרט זה רואים את סגנונו הייחודי של סקורסזה שכבש שנים מאוחר יותר את העולם כולו.

"רחובות זועמים", סרט שהתיישן אך הנו אבן דרך בהתפתחות הקולנוע העצמאי האמריקאי. הסרט הפך למשפיע ביותר הן עבור במאים מאותה התקופה והן עבור במאים בני ימינו כגון פי.טי. אנדרסון. בנוסף, הופעתו הראשונה של דה נירו בסרט של סקורסזה בתפקיד משנה גונבת את ההצגה.

"אליס לא גרה כאן יותר", סרט פמיניסטי, יוצא דופן בנוף סרטיו של סקורסזה, אך מסקרן ומרגש במיוחד.

"נהג מונית" סרטו הידוע ביותר של סקורסזה בו דה נירו מנסה לנקות את רחובות ניו-יורק מפושעים וזונות.

"השור הזועם", יצירת המופת של סקורסזה. דרמת אגרוף בשחור לבן שזיכתה את דה נירו באוסקר לתפקיד הראשי.

 

עוד במאים חשובים מהתקופה: בריאן דה פלמה (תעתועי גוף, התפוצצות), ג'ון בורמן (גברים במלכודת, הפגיעה בול), ויליאם פרידקין (הקשר הצרפתי, מגרש השדים), פיטר בוגדנוביץ' (הופעת הקולנוע האחרונה, ירח של נייר) ובוב רפלסון (רסיסי חיים).

 

כתב: פבלו אוטין

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 5:59
Comments