Chungking Express

"צ'ונגקינג אקספרס", וונג קאר-וואי, הונג-קונג, 1994.

    הקולנוע מהמזרח הרחוק ניהל מאז ומתמיד מערכת יחסים מורכבת עם הקולנוע המערבי. קורוסאווה, אוזו ומיזוגוצ'י השפיעו על במאים רבים ומגוונים. תעשיית הקולנוע האסייתית מתפקדת במקביל לתעשייה ההוליוודית ויש לה חוקים משלה, כוכבים משלה, ונטיות וסגנונות משלה. במערב, האינטרס בקולנוע מהמזרח הרחוק גדל מאז אמצע שנות ה-80 כאשר התגלו במדינות שונות כגון סין והונג-קונג במאים ייחודיים, בעלי תפיסה קולנועית עשירה וחדשנית שהחלה להשפיע ולשנות את האופן בו הקולנוע המערבי נראה. אחת ההשפעות העיקריות והבולטות ביותר הגיעה מהקולנוע ההונג-קונגי, ובעיקר מתחום סרטי האקשן ואומנויות הלחימה. סרטיו של ג'ון וו, ג'קי צ'אן ויואן וו פינג לא השפיעו באופן משמעותי על האופן בו הוליווד עושה סרטי פעולה ("מטריקס", "המלאכיות של צ'ארלי", "קיל ביל"). בנוסף, גם הכשרונות עצמם הובאו להוליווד וכבר למעלה מעשר שנים שיוצרים רבים ממזרח אסיה משתלבים במיינסטרים של הקולנוע האמריקאי. בשנים האחרונות, ההצלחות של "נמר, דרקון", "זיכרונותיה של גיישה", הרימייקים הרבים לסרטי האימה היפנים וצמיחתו של הגל הקוריאני, הפכו את ההשפעות ההדדיות של שתי התעשיות לאינטנסיביות אף יותר. בתוך התמונה הזאת, הקולנוע של וונג קאר-וואי מהווה את ההשפעה החזקה ביותר על הקולנוע העצמאי והאומנותי. מגזין הקולנוע הבריטי "סייט אנד סאונד" הכתיר אותו כיוצר הקולנוע החדשן ביותר בשנות ה-90. טרנטינו כל כך התאהב בסרטו "צ'ונגקינג אקספרס" שהוא הכריח את חברת ההפצה "מירמקס" לקנות את הסרט להפצה בארה"ב. בפסטיבל קאן מכניסים לתחרות כל סרט חדש שלו לפני שהוא גמור, וכל שנה מחכים עד הרגע האחרון שהסרט יגיע (לפעמים אף באיחור) במשלוח מהונג-קונג לחדר ההקרנה. אמנם הקולנוע של וונג קאר-וואי ייחודי ויוצא דופן, אך מה שיצר את ההערצה לה הוא זוכה ברחבי העולם הוא הכריזמה שלו, הכריזמה בסרטיו. הקולנוע שלו אינו בולט בזכות עלילות מתוחכמות, או עומק פסיכולוגי, אלא בזכות הסגנון המהפנט והאנרגטי שלו. סרטיו, בראש ובראשונה עוסקים בצורה הקולנועית, הם מאוהבים בצורות הקולנועיות, באפשרות לעשות קולנוע, בקיום של הקולנוע כאומנות. סרטיו הם בראש ובראשונה סגנון, לפני שהם סרט. "צ'ונגקינג אקספרס" מספר שני סיפורים לא קשורים אחד בשני. הסיפור הראשון מסתיים בפתאומיות ומפנה מקום לסיפור הבא. שניהם עוסקים בדמויות של שוטרים, אך אלה שוטרים שלא דומים בשום אופן לשוטרים מסרטים הונג-קונגים אחרים. אלה שוטרים חולמניים, עסוקים בעצמם, בעולם שלהם, פגועים ובודדים, שנכנסים מעט מאוד לפעולה. וונג קאר-וואי מייצר מצבים, תמונות, ובונה את סיפוריו המפורקים על ידי המצבים הללו. הוא חוקר מצבים של נפש האדם, לא תהליכים נפשיים או מורכבות פסיכולוגית, אלא מצבי רוח. סגנונו שואל אלמנטים מן העולם הויזואלי של MTV, עריכה קופצנית, טריקים של צילום, צבעים צעקניים, מצלמת כתף מחוספסת ומוזיקת פופ אופנתית. במקביל, קאר-וואי מייצר עולם אינטימי, אינטרוספקטיבי, רומנטי (במובן של רומנטיזציה), ושטוף בהומור ואירוניה עצמית. העולם הנו עולם עמוס וגדוש, אך הדמויות מרגישות בו בודדות והן לא מצליחות לתקשר, להתחבר ולהיות יחד. הן אוהבות, הן מלאות בתשוקות ורגשות אינטנסיביים שהעולם מקשה לממשם. סגנונו הייחודי של קאר-וואי קשור גם לשיתוף הפעולה הקבוע שלו עם הצלם האוסטרלי כריסטופר דויל. דויל, שצילם בין היתר גם את "גיבור" של ז'אנג יימו, הנו צלם גאון המחפש תמיד למתוח את גבולות המדיום ולחקור את אפשרויות המצלמה והחשיפה של הפילם. אחת הטכניקות שהוא משתמש ב"צ'ונגקינג אקספרס" בפרט ובעבודתו עם וונג קאר-וואי בכלל היא טכניקה כפולה של צילום שוטים בהילוך מהיר ואחר כך הדפסה מחודשת שלהם במהירות רגילה (המצלמה מצלמת פחות פריימים לשנייה, כדי שבזמן ההקרנה הסצנה תוקרן בהילוך מהיר. סוג צילום כזה מאפשר חשיפה ארוכה יותר ושימוש בתאורה פחות עוצמתית. עם זאת, לאחר הצילום הזה, מדפיסים מחדש את התמונה כדי להחזיר אותה למהירות הרגילה, וכך התמונה מעט נמרחת ויוצרת אפקט ייחודי). אפקט זה מקנה לצילום של דויל וקאר-וואי ממד רפאי, זר.

   וונג קאר-וואי יוצא לצלם את סרטיו ללא תסריט מוכן מראש. הוא כותב ומשכתב תוך כדי הצילומים. הוא הוגה רעיון, תחושה, הוא מלהק שחקנים ואנשי צוות (הוא עובד גם עם תפאורן קבוע) ומתחיל לבנות את העולם הייחודי שלו. הוא מצלם כל מני סצנות שעולות לו לראש וקשורות לרעיונות שלו ומצלם מספיק חומר בכדי להפיק ממנו שלושה סרטים. אחר כך, בחדר העריכה, הוא בונה את הסרט ונותן לו צורה סופית ומחליט את ההחלטות העלילתיות האחרונות. עובדה זאת מראה כי האינטרס של וונג קאר-וואי הוא פחות בעלילות ובסיפורים, ויותר בצד הויזואלי של הסרט, במוזיקה, ובתחושות שהצילומים והמפגש בין הדמויות מעלים. בסרט "מאחורי הקלעים" על סרטו "מאושרים יחד" אשר צולם בארגנטינה, קריין מקריא קטע מתוך היומן של כריס דויל המתאר כי הוא מצלם את מפלי איגואזו, אך הוא אינו יודע לשם מה. הוא כותב שוונג יושב בבית קפה ומנסה להחליט האם הצילומים של המפלים הם חלום, או שמא הדמויות באמת יבקרו בהם. עם זאת, דויל מבין כיצד צריך לצלם את המפלים, איזו תחושה הם אמורים להביע. כמויות המים הזורמים, תנועת המצלמה העדינה, ומאוחר יותר המוזיקה של הזמר הברזילאי קאיטנו ולוזו שוונג יוסיף בעריכה, ייצרו את הרגע והרגש המבוקשים, בין עם מתוך חלום ובין עם ב"מציאות". סרטיו של וונג קאר-וואי הם סרטים שלמים, אך הם בו זמנית גם רק טיוטות לסרטים - חתיכות מפורקות של סרט שלא הושלם, רגעים שונים המרכיבים הבטחה לסרט שאיננו, אך בו זמנית קיים בזכות התמונות המוצגות מול עניינו.

  את "צ'ונגקינג אקספרס" צילם וונג קאר וואי בשלושה שבועות בזמן שהוא היה תקוע בעריכת סרט קודם שלו – "אפר הזמן". שלושה חודשים בלבד עברו בין הגיית הרעיון ל"צ'ונגקינג" ועד הקרנתו הראשונה. וונג צילם אותו במהירות, וכסוג של תרגיל "סטודנטיאלי" שיאפשר לו לגייס כספים לפרוייקטים האחרים (כדוגמא הפוכה, לקח לוונג כחמש שנים לצלם ולהשלים את סרטו "2046"). 

   הוגי דעות בתחום הקולנוע ניסו למצוא בסרטיו של וונג קאר-וואי משמעויות פוליטיות וחברתיות. הם ניסו לנתח את הסרטים שלו ביחס למסורות קולנועיות וז'אנרים ולמצוא הקשרים פסיכולוגים שיקנו לסרטים רבדים נוספים, מעבר למאניירות והסגנון. עם זאת, סרטיו של וונג קאר-וואי הם בראש ובראשונה כאריזמה סגנונית. קלילות ויופי עוטפים את סרטיו והם הדבר הראשון הבולט לעין. וונג קאר-וואי עסוק במושגים כמו בדידות, זמן חולף, אהבה, נוסטלגיה ושברון לב. סרטיו עושים אידיאליזציה של הרגשות הללו, עושים רומנטיזציה של מצבי הרוח והרגש האנושי. סרטיו של וונג קאר-וואי הם בו זמנית רומנטיים ומגניבים, אירונים ורגשיים, חדשנים ומנייריסטיים, מורכבים וקלילים. קבלת הסתירות האלה הנה תנאי הכרחי לחוויית סרטיו במלוא עצמתם.

 

סרטים נוספים מומלצים:

 

קולנוע מהמזרח הרחוק: ייחודו של הקולנוע מהמזרח הרחוק של השנים האחרונות הוא בכך שאימץ הרבה אלמנטים מן הקולנוע המערבי אך מציג אותם באופן שונה, מרענן וחדש. כך, הקולנוע הקוריאני מבצע בשנים האחרונות חידושי ז'אנרים מעניינים, הקולנוע ההונג-קונגי לקח לשיאים חדשים את כוריאוגרפיות סרטי האקשן, הקולנוע היפני משלב בין המסורת הקלאסית שלה לבין אלמנטים מודרניים מערביים, וכך הלאה.

 

הונג קונג: ג'ון וו, במאי סרטי אקשן אופראיים. מומלצים "הרוצח", "עימות חזיתי", "A BETTER TOMORROW", "BULLET IN THE HEAD". עוד במאים בולטים: יואן וו פינג ("IRON MONKEY") וטסוי הארק ("פקינג אופרה בלוס" ).

 

סין: ז'אנג יימו הנו הבמאי החשוב ביותר שיצא מסין. בין סרטיו "גיבור", "הפנסים האדומים", "כנופיות שנחאי", "סיפורה של קיו ז'ו", "לחיות". עוד במאים בולטים: צ'ן קאיגה ("שלום לפילגש") וז'יאה זאנג קה ("UNKNOWN PLEASURES")

 

יפן: טאקשי קיטאנו הוא אחד הבמאים החשובים היום בעולם. בין סרטיו הבולטים "זיקוקין די-נור", "סונאטין", "זאטואיצ'י", "סצנה בים"

 

דרום קוריאה: הקולנוע הדרום קוריאנו הוא הגילוי האחרון של הקולנוע האסייתי וזוכה להצלחה גדולה בקופות בכל האזור. צ'אן-ווק פארק ("שבעה צעדים", "שלום לנוקם") וקים קי-דוק ("אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב", "להרגיש בבית" ו"נערה שומרונית") הם שני הבמאים הידועים ביותר. בנוסף מומלצים מאוד סרטיו של ג'ון הו-בונג ("זיכרונות של רצח" ו"THE HOST")

 

טאיוון: צאי מינג ליאנג, במאי ייחודי העושה קולנוע מצוין ואיטי מאוד, הדורש להיכנס למצב רוח מתאים. בין סרטיו "שלום לפונדק הדרקון", "עננה הפכפכה", "החור", "הנהר". עוד בולט אדווארד יאנג, שסרטו "אחת ושתיים" על משפחה בורגנית בטאיוון המודרנית הוא אחד היפים שנעשו בשנים האחרונות. וגם הו הסיאו סיין "THREE TIMES", "קיץ אצל סבא", "עיר של עצבות" ו-"A TIME TO LIVE AND A TIME TO DIE".

 

 

כתב: פבלו אוטין

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 5:23
Comments