Blonde In Love

"אהבותיה של בלונדינית", מילוש פורמן, צ'כיה, 1965

עלייתו של חרושצ'וב לשלטון בעקבות מותו של סטאלין הובילה ל"תקופת ההפשרה", או במילים אחרות הניסיון להעניק חופש רב יותר למדינות הקומוניסטיות. בצ'כוסלובקיה החל תהליך הדה-סטאליניזציה מאוחר יחסית, וזאת בשל שמרנות המשטר, אך בהגיעו ראה פריחה גדולה באומנויות השונות. בתחום הקולנוע בלט הבמאי הצעיר מילוש פורמן. פורמן, שנולד ב 1932, נותר יתום במהלך מלחמת העולם השנייה לאחר שהוריו נרצחו במחנות השמדה על ידי הנאציים על רקע פוליטי-אידיאולוגי. פורמן גדל אצל קרובי משפחה ולמד קולנוע בבית הספר לקולנוע בפראג. בהיותו נער ראה פורמן סרטים ניאו-ריאליסטים מאיטליה, עד שהם צונזרו על ידי המשטר הקומוניסטי. עם זאת, בדומה לעמיתיו מן הגל הצ'כי שצמח בתחילת שנות ה-60, הושפע פורמן רבות מן הקולנוע הניאו-ריאליסטי. סגנונו של פורמן מושתת על תיאור ריאליסטי של דמויות מן המעמדות הנמוכים והפשוטים ותיאור אירועים יומיומיים על רקע עלילה מינימלית שמתפתחת באיטיות. הגישה של פורמן הנה גישה הומוריסטית, אירונית. פורמן אוהב ללהק שחקנים לא מקצועיים, לערבב אותם עם השחקנים המקצועיים ולתת לכולם לאלתר תוך שהוא מתעד את המתרחש. על פי אחד הסיפורים על ההפקה של סרטיו, פורמן הזמין את הניצבים לאתר הצילומים וחילק שתייה אלכוהולית לכל הנמצא. רק לאחר שאנשים שתו ונכנסו לאווירה הרצויה, החל פורמן לצלם את הסרט ולתפוס עם מצלמתו את הרגעים המיוחדים. למעשה, האווירה היא אחד המושגים המרכזיים בקולנוע המוקדם של פורמן. אמנם סרטיו הם קומדיות ויש בהם מספר בדיחות, אך לרוב לא מדובר בקומדיה של מצבים ובדיחות, אלא בקומדיה אווירתיות: האבסורדיות של המצב והמעקב אחר הדמויות השונות הם אלה שמייצרים את האווירה ההומוריסטית. בעקבות הצלחתו המסחרית הגדולה של "אהבותיה של בלונדינית", שהוא סרטו השני, הפך פורמן לשם דבר בקולנוע הצ'כי. בנוסף, הסרט היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. "אהבותיה של בלונדינית" מספר את סיפורה של נערה בלונדינית העובדת במפעל נעליים בעיירה צ'כית אפורה ונידחת. רוב העיירה מאוכלסת על ידי נשים צעירות שהובאו לשם על ידי הממשל הטוטליטרי בגלל הצורך הקיים שם בפועלות. בכדי לאזן את המצב מבקש בעל המפעל להביא חיילים לעיירה כך שהבנות יוכלו לבלות ולהכיר גברים. הבנות הועברו בגלל חוק ממשלתי ולא מרצון חופשי, וכביכול, הפלרטוט, היציאה למסיבה והסיכוי לאהבה או לקשר מיני אמורים לתת להן את תחושת החופש, השחרור והנשימה שהן כל כך זקוקות לה. למרות זאת, הציפייה לא מתממשת כי במקום חיילים צעירים ויפים הצבא שולח מילואימניקים מבוגרים ומכוערים. פורמן משתעשע עם המצב ומייצר רגעים אירוניים. האירוניה היא אחת מסימני ההיכר של התרבות הצ'כית, דרכה הצליחו הצ'כים לצחוק על עצמם ולשמור על שפיות בתנאים של דיכוי, כיבוש ומלחמה. האירוניה התפתחה כסוג של מנגנון הגנה עצמית בפני המדינות החזקות והגדולות הסובבות את צ'כיה, מדינה קטנה באירופה ששכנותיה תמיד מנסות (ומצליחות) לכבוש אותה על פי תור. האירוניה מאפשרת לפורמן לייצר את הרגש המריר/מתוק, מצחיק/עצוב הכל כך צ'כי. הוא מצליח להעביר מצד אחד את הכיעור והדקדנטיות במדינה הקומוניסטית, ומצד שני לעשות זאת תוך הבעת אהבה גדולה לדמויות שלו. למרות שמדובר בדמויות כביכול עלובות, או תמימות, הוא לא מתנשא עליהן, אלא מתאר אותן ברכות. פורמן מצליח למצוא את נקודות האור הרגשיות והרכות בתוך עולם דקדנטי, עלוב ועצוב. האירוניה והרגש מתקיימים בהרמוניה ומייצרים אווירה הומוריסטית שהיא בו זמנית גם עצובה וכואבת. אחד האלמנטים הנוספים הקיימים ב"אהבותיה של בלונדינית", אם כי בצורה מתונה, הוא נושא שמעסיק את פורמן לאורך הקריירה שלו והוא המתח בין היחיד לבין המערכות החברתיות השונות. פורמן מאמין שהמוסדות החברתיים נוצרים בכדי לשרת את האזרחים, אך שעם הזמן המצב מתהפך והמוסדות חושבים שהאזרחים הם אלה שאמורים לשרת את המוסדות, וכך נוצר מצב של דיכוי וניצול. פורמן תמיד עשה סרטים על רוח החופש האנושית המנסה להתגבר על הדיכוי החברתי שנוצר בכל סוגי המוסדות האנושיים (מבתי ספר וממשלות ועד מוסדות בידוריים ותקשורתיים ובתי חולים פסיכיאטרים). אמנם קיים ב"אהבותיה של בלונדינית" סאבטקסט פוליטי ויש בו היבטים של סאטירה חברתית, אך למעשה הסרט עוסק בעיקר במה שהכותרת מבטאת, היינו, באהבת נעורים תמימה. הסרט מתאר את החלום והרצון של נערה למצוא את גבר חלומותיה ואהבת אמת, ואת הפער המתמיד בין החלומות והשאיפות שלנו לבין המציאות. כבר בסרטיו הראשונים פיתח פורמן את סגנונו הקולנועי המריר מתוק, המשלב צילומים ריאליסטים וספונטניים עם צילומים מסוגננים ויפים. בצורה זאת מצליח פורמן ברגעים הנדרשים בסרט, ליצור מצבים פיוטיים ואנושיים כאחד.

ב-1967 הוציא פורמן את סרטו השלישי, הסאטירה "נשף מכבי האש", שגם הוא היה מועמד לאוסקר. בינואר 1968, מנהיג חדש עלה לשלטון בצ'כיה, הכריז על "סוציאליזם בעל פנים אנושיות", וניסה ליישם פרשנות פתוחה וסובלנית יותר לקומוניזם הסובייטי. הרוסים לא ראו זאת בעין יפה ומספר חודשים אחר כך, באוגוסט של אותה השנה, פלשו עם טנקים לפראג, החזירו את השלטון הטוטליטרי המדכא ובצורה זו שמו קץ לתקופה הקצרה שזכתה לכינוי "האביב של פראג". מילוש פורמן הבין שמצבו לא יהיה טוב בצ'כיה, ולכן עזב את מולדתו ונסע לארה"ב. שם הוא פתח בקריירה קולנועית מרהיבה כשביים הצלחות מסחריות וביקורתיות כגון "קן הקוקיה", "שיער" ו-"אמדאוס", וסרטים מרתקים ושנויים במחלוקת כגון "ראגטיים", "לארי פלינט: האיש והסקנדל" ו-"האיש על הירח". פורמן זכה פעמיים באוסקר לבמאי הטוב ביותר, וסרטיו זכו במספר ענק של אוסקרים בקטגוריות רבות. משנת 1978, מכהן פורמן כמנהל החוג לקולנוע של אוניברסיטת קולומביה, וכל כמה שנים הוא לוקח לעצמו שנת חופש בכדי לביים סרט חדש. מסיבה זאת, למרות השנים הרבות בהן הוא פעיל כקולנוען, יצירתו הנה יחסית מצומצמת וההפסקות בין פרוייקט לפרוייקט הן יחסית גדולות. בנוסף, פעיל פורמן בגילדת הבימאים ובאמצעותה קיים מאבק להגנת זכויותיהם המוסריות של הבמאים על יצירותיהם (המאבק נעשה נגד נטיותיהם של בעלי הזכויות לשנות את הסרטים מבלי לכבד את כוונותיהם של היוצרים. לדוגמא, הם משנים את יחס הפריים, צובעים סרטים שהם במקור בשחור-לבן, ומורידים חלק מהסצנות כשהם חושבים שהן פוגעות במסחריות של הסרט).



במאים צ'כים נוספים:

-איוון פאסר: פאסר כתב את סרטיו הצ'כים של פורמן יחד עם הבמאי וגם הוא עזב לארה"ב לאחר האביב של פראג. בין סרטיו בולטים:

"INTIMATE LIGHTING" מ1966, קומדיה ריאליסטית בסגנון הגל הצ'כי המורכבת מרגעים קטנים מן החיים בהשפעת הניאו-ריאליזם האיטלקי.

"קאטר ובון", סרט פשע אמריקאי עם ג'ף ברידג'ס. סוג של פילם נואר מודרני המשתייך לגל סרטי הפרנויה האמריקאים בעקבות פרשת ווטרגייט.



- ז'ירי מנצ'ל: במאי צ'כי חשוב ביותר. גם הוא נוקט בסגנון ריאליסטי, הומור אירוני ועלילה מינימלית המורכבת מרגעים קטנים. בין סרטיו היפים, המצחיקים והנהדרים: "כפר קטן שלי", "עפרונים על חוט" ו"רכבות נשמרות היטב".



- ורה צ'יטילובה: במאית צ'כית ידועה בעיקר בזכות סרטה "DAISIES" (1966) הסוריאליסטי ויוצא הדופן, המספר על שתי נערות, מאריה 1 ומאריה 2, בחיפוש אחר משמעות העולם.



הקולנוע ההונגרי: גם הקולנוע ההונגרי זכה לתחייה בשנות ה-60 בעקבות ההפשרה. בין הבמאים הבולטים נמצאים:

- מיקלוש יאנצ'ו. במאי בעל סגנון ייחודי ומופשט המורכב משוטים ארוכים מאוד עם תנועות מצלמה מתוזמרות היטב עם המיז-אנ-סצנה הדינמית. סרטיו עוסקים לרוב בנושאים היסטוריים ואין בהם דמות ראשית אחת אלא שלל דמויות. בהרבה מובנים הוא ההשפעה הגדולה ביותר על הבמאי בלה טאר (הרמוניות ורקמייסטר). בין סרטיו "עימות" (CONFRONTATION), "האדום והלבן" (THE RED AND THE WHITE) ו"ROUND UP".



- אישטבן סאבו. החל את הקריירה הקולנועית שלו עם סרטו האוטוביוגרפי "אבא" בהשפעת "400 המלקות" של טריפו וזכה לכינוי "פרנסואה טריפו ההונגרי". מאוחר יותר עבר להוליווד וביים סרטים מצוינים, בעיקר בזכות בימוי מקצועי ומוקפד ובימוי שחקנים יוצא דופן. בין סרטיו הידועים ביותר: "מפיסטו", יצירת המפות אשר זיכתה אותו באוסקר ובפרס התסריט והביקורת בפסטיבל קאן, המספרת על הנדריק הופגן (קארל מאריה בראנדאואר) שחקן התיאטרון הנודע אשר זכה לתהילה בתקופת עליית הנאציזם; "קולונל רדל" על עלייתו ונפילתו של קולונל בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית (הסרט זכה בפרס צוות השופטים בקאן); "LOVEFILM" סרט אהבה על רקע פוליטי; ולאחרונה "להיות ג'וליה", בכיכובה של אנט בנינג, על שחקנית תיאטרון מתבגרת בלונדון של שנות ה-30.





כתב: פבלו אוטין
Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 5:29
Comments