Touch of evil

מגע של רשע, אורסון וולס, 1958, ארה"ב.

את יצירתו של וולס ניתן לסכם אולי בשלוש מילים: קסם, כוח ועוצמה.

  מעבר למורכבות הרבה של כל סרט וסרט, את יצירתו של אורסון וולס ניתן לקרוא כאחת שעוסקת בנושא אחד החוצה את כל סרטיו: כוחם וחולשתם של האשליה או הזיוף. מגיל קטן הוקסם וולס על ידי קסמים. האומנויות בכלל והקולנוע בפרט הן מוכרי האשליות הגדולים ביותר בימינו. מה הקשר בין אשליה ומציאות, בין מה שאני מציג - עולם הדימויים - לבין האמת? האם יש אמת, האם האשליה היא האמת היחידה? איזה כוח יש לאשליה - האם הכוח של האשליה והזיוף הוא כוח אמיתי, או שמא כוח חסר בסיס במציאות שגורלו להתפוגג בן רגע? העיסוק בנושאים אלה - אשליה של עוצמה וכוח - הוא נושא שמתקשר לוולס כאדם שעוסק ביצירת אשליות. כקולנוען, וולס הוא כל יכול, הוא יכול להציג כל דבר שהוא רוצה. אך כוח זה הנו רק אשליה, כי למרות שיש בכוח זה אמת מסוימת, בסופו של דבר הכוח אפשר לו לייצר סרט בלבד - צללים על מסך כסף, אשליה. האם עוצמה וכוח יכולים להעניק לך אושר? שלווה? אלמותיות? אהבה? ידע? או שמא הכוח שלך הוא אשליה שבסופו של דבר גורלה להתנפץ?

   אורסון וולס הוא אחת מאגדות הקולנוע הגדולות - מיתוס. ילד פלא שבגיל 26, ללא ניסיון קודם של ממש בקולנוע, חתם חוזה עם RKO ובו הובטח לו לביים בחופש יצירה טוטאלי - משהו שלא עלה על דעת אף אחד בתקופת הזוהר של הוליווד. סרטו הראשון, "האזרח קיין", נתפס כבר למעלה מ40 שנה כסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. היום נראה שהכתרת הסרט הזה בראש הרשימה הפכה יותר לקונבנציה מקובלת מאשר להכרה סובייקטיבית - "האזרח קיין" באופן אוטומטי מעלה את האסוציאציה של "הסרט הטוב ביותר שנעשה". למרות שכולם הכירו בגאונותו, אורסון וולס העביר את חייו כבמאי מקולל. סרטיו נלקחו ממנו בזמן העריכה, לעיתים פוטר לפני שסיים את צילומי הסרטים, וכמו אריך פון שטרוהיים, נחשב גם וולס לאקסצנטרי שהתנגש שוב ושוב עם הממסדים השונים שעבד עבורם.

   כשחקן בעל כשירון ונוכחות פנומנליים, וולס הגיע לפרוייקט "מגע של רשע", תחילה כנגד רצונו, כדי לגלם דמות משנית, כי חוזה הכריח אותו. נאמר שצ'רלטון הסטון, כוכב הסרט, רצה שוולס יביים, וכך קרה שהמפיק מילא את רצון הכוכב והעסיק את וולס בשכר זעום כבמאי, משכתב התסריט ושחקן משנה. "מגע של רשע" מסמן הן את חזרתו של וולס להוליווד לאחר כמעט 10 שנים של היעדרות וגם את הסרט האחרון שביים בשביל האולפנים הגדולים. הסרט הוצג בארה"ב כ-B-Movie, סרט דל תקציב שמוקרן יחד עם סרט נוסף בכרטיס של שניים במחיר אחד. המפיקים לא היו מרוצים מהתוצאה שוולס הביא להם, הסרט קוצץ ובמאי אחר צילם סצנות נוספות שנערכו אל תוך הסרט. וולס, מאוכזב מהתוצאה כתב מכתב בן 58 עמודים למנהל האולפן ובו הוראות מפורטות כיצד היה רוצה שיערכו את הסרט, אך כמובן שמכתבו לא זכה להיענות. אמנם הסרט נכשל בקופות בארה"ב, אך באירופה הוא זכה להערכה גדולה. ב-1958 הוא זכה ביריד עולמי בבריסל בפרס הראשון כאשר בצוות השופטים ישבו גודאר וטריפו. הגרסה שהוקרנה בבתי הקולנוע הייתה בת 93 דקות. בשנות ה-70 נערכה גרסה חדשה לסרט והוסיפו לו 15 דקות. זאת הגרסה המוכרת לקהל הרחב, שהוקרנה בטלוויזיה לאורך השנים. המכתב שוולס כתב עם הוראות העריכה נחשב לאבוד, אך הוא נמצא בשנות ה-90 ו-ב1998, וולטר מורץ' (עורך "אפוקליפסה עכשיו") ערך מחדש את הסרט על פי ההוראות המקוריות של וולס. ההבדלים בין גרסת שנות ה-70 והגרסה החדשה הם לרוב מינוריים. בעיקר מדובר בהצלבת סצנות מסוימות בעריכה צולבת במקום שיופיעו בסדר כרונולוגי, ובשינויים בסאונד שקשורים לשוט הפתיחה של הסרט. "מגע של רשע" זכה לפרסום עולמי בזכות שוט הפתיחה שלו. שוט הפתיחה הנו ONE-SHOT של כ-5 דק' ובו פושע מכניס פצצה מתחת לרכב והמצלמה עוקבת אחר המכונית בתנועות וירטואוזיות ומציגה בפנינו את הדמויות הראשיות עד רגע ההתפוצצות. עם הפיצוץ מגיע הקאט הראשון בסרט. בגרסאות המקוריות, השוט הזה לווה במוזיקה של המלחין הנרי מנצ'יני, כשכותרות הקרדיטים מודפסות על התמונה. בגרסה החדשה, אין מוזיקה ואין כותרות. פס הקול מורכב מאפקטים קוליים בלבד או ממנגינות שנובעות ממקורות ששייכים לעולם הסרט (רדיו, קולות רחוב, וכו'). לאורך כל הסרט וולס עיצב את הסאונד בצורה כזאת שלא תהיה מוזיקה "אווירתית" חיצונית אלא שכולה תנבע ממקורות דיאגטיים (דיאגטי: ששייך לעולם שהסרט מתאר). לסיכום, ניתן להגיד שהגרסה המקורית היא זו שהקנתה לסרט את המעמד שיש לו היום. זוהי גרסה קלילה יותר, נגישה יותר, זורמת יותר. הגרסה החדשה היא אולי כבדה יותר, אך היא מורכבת יותר מבחינה קולנועית. כשניגשים לצפות בסרט צריך לזכור שמדובר במקור ב B-MOVIE, ולכן יתכן שהעלילה לא תמיד אמינה וחלק מהקווים שלה לא ממש סגורים. לכן, כדאי מאוד להתרכז בעיצוב הויזואלי של הסרט. וולס יצר סרט בעל אווירה קודרת ובו הדגש הוא על השפה הקולנועיות ועל היכולת הקולנועית שלו כבמאי. הצלם ראסל מטי (שעבד בעבר עם וולס אך מפורסם לא פחות בזכות שיתוף הפעולה שלו עם דאגלס סירק) הצליח לצלם בשחור לבן סרט סוגסטיבי ומלא רעיונות ויזואליים. הטיפול בתאורה, זוויות הצילום ותנועות המצלמה מספר סיפור בפני עצמו. הסרט אולי מנסה לעסוק בשחיתות, גזענות, נאמנות, צדק ודיכוי פוליטי, אך הנושא העיקרי שלו הוא קולנוע, אופני ייצוג, ויחסים של דימוי מול אמת. הסרט מציג את דמותו של וולס ושואל דרכו את השאלות הגדולות שהעסיקו את כל יצירתו של הבמאי הדגול; הכפילות המוסרית, נושא הכוח והעוצמה מול חוסר האונים וכו'. כל אלה באים לידי ביטוי דרך השפה הויזואלית של הסרט. הסגנון של וולס מפתיע, מרשים ומרתק. הסרט נחשב ליצירת הפילם נואר האחרונה, זאת שמסכמת ומסיימת את תקופת הנואר בארה"ב. הכוונה היא שהסרט כל כך קודר, אפל, מעוות וגרוטסקי, שנוצרת התחושה שמבחינת "נואריות", אין יותר מה להוסיף. אם "מגע של רשע" אינו הסרט הטוב ביותר של וולס לצד "האזרח קיין", הוא בהחלט אחד מהסרטים שהכי מייצגים את סגנונו האישי והתימות שהעסיקו את הגאון הקולנועי.

המלצות צפייה נוספות:

מסרטיו של אורסון וולס:

1. האמברסונים המופלאים

2. הליידי משנחאי

3. F FOR FAKE

4. CHIMES AT MIDNIGHT

5. אותלו

6. מר ארקדין

 

כתב: פבלו אוטין

 

 

 

 

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 4:26
Comments