The third man

"האדם השלישי", קרול ריד, אנגליה, 1949

"האדם השלישי" זוכה כיום לתואר "הסרט הבריטי הטוב ביותר בכל הזמנים". הפקתו ליכדה כמה מהכשרונות הגדולים ביותר של התעשייה האנגלית של שנות ה-40. המפיק אלכסנדר קורדה, ממקימי תעשיית הקולנוע הבריטית, התסריטאי/סופר גרהאם גרין, הבמאי קרול ריד והצלם רוברט קראסר.

קרול ריד בעל קריירה רחבה ומגוונת. הוא החל לביים בשנות ה-30, אך זכה למקום מכובד בהיסטוריה של הקולנוע בעיקר בזכות שלושה סרטים שעשה מייד אחרי תום מלחמת העולם השנייה. "FALLEN IDOL", "ODD MEN OUT", ויצירת המופת "האדם השלישי". בשלושת סרטים אלו הוא עוסק בקשר שבין טוב ורוע ובאי האפשרות לעשות מעשה טוב טהור, אפילו כאשר מתכוונים לכך. ב"האדם השלישי" ריד מביא לשיא את העיסוק בדמורליזציה שלאחר מלחמת העולם השנייה. ההתעוררות למורכבות מוסרית אחרי הזוועות של המלחמה הטוטלית מקבלת ביטוי בעובדה שאין מקום יותר לגיבורים בעולם. זהו סוף האידיאליזם. בסרטים של ריד, האדם הטוב אינו מוסרי בזכות מידותיו הטובות, אלא בגלל הנאיביות שלו. הדמויות "הרעות" הרבה יותר שרמנטיות, חכמות, מורכבות ומעניינות. הבלבול המוסרי ב"האדם השלישי" קשור באופן ישיר למלחמת העולם השנייה ותוצאותיה. הסרט מתרחש בוינה, עיר מחולקת, הרוסה, שרויה בעוני. העיר שפעם ייצגה את המרכז התרבותי, אינטלקטואלי ואריסטוקרטי של אירופה, עם הואלסים, הנשפים, המוזיקאים הגדולים, פרויד וכו', נשלטת על ידי השחיתות של אחרי המלחמה, השוק השחור, הפושעים, תחושת הייאוש והאופל. אלמנטים אלה של עיוות מוסרי, בלבול ושחיתות מקבלים ביטוי באמצעות המבע הקולנועי המרשים של הסרט. ריד וקראסר (שזכה באוסקר על הצילום) מקפידים לצלם בזוויות לא ישרות, מגבהים משתנים, עם עדשות רחבות. תאורת הקיארוסקורו עם צללים מוקצנים מקנה לרחובות הוינאיים (הסרט צולם בלוקיישן) מראה קודר ואפל.

  הסרט עוסק בהגעתו של אדם אמריקאי, תמים, לעיר האירופית. ג'וזף קוטן מגלם את הוליס, גיבור "האדם השלישי", עם מספיק נפיחות כדי להבליט את הנאיביות וחוסר האונים שלו. תחושת הבלבול של גיבורנו מועברת לא רק דרך זוויות הצילום אלא גם דרך הסאונד. הסרט דובר שפות רבות וריד החליט שלא לתרגם את הדיאלוגים הזרים. כתוצאה, הצופה מסתכל על דמות פולטת משפטים בגרמנית וכמו גיבור הסרט, אינו מצליח להבין מה נאמר. ההזדהות עם הוליס עוזרת להעצים את תחושת הבלבול בעולם הגרוטסקי של וינה של אחרי המלחמה. 

   הסגנון הקיצוני של "האדם השלישי" מזכיר מאוד את סגנון הבימוי של וולס ב"האזרח קיין". עבודתו של ריד בסרט הזה הייתה כל כך מיוחדת שיש כאלה שטענו שוולס, שנכח על הסט, הוא זה שביים את הסרט. כמובן שהטענה הזאת מופרכת, וריד היה במאי מנוסה בעל מספיק חזון כדי לביים את הסרט לבדו. חוסר האיזון של זוויות הצילום הפך לשיחת היום בעולם הקולנוע ולנושא להערכה אך גם לבדיחות. נאמר שלאחר שראה את "האדם השלישי", הבמאי ויליאם ויילר שלח פלס במתנה לקרול ריד.

   למרות העיסוק בדקדנטיות מוסרית, "האדם השלישי" הנו סרט קליל למדי. את הקלילות הזאת מספקים שלושה גורמים. הגורם הראשון הוא סיפור המתח שדוחף את העלילה קדימה. הגורם השני הוא ההומור הרב המצוי בסרט. גרהאם גרין כתב דיאלוגים שנונים, חלקם בלתי נשכחים, וקרול ריד הצליח להכניס גגים קומים ויזואליים אפילו אל תוך רגעי המתח. הגורם השלישי הוא השימוש המבריק במוזיקה. מרגע הכותרות, מוזיקת הציתר (כלי-פריטה) של אנטון קאראס מוסיפה לסרט מבט אירוני, מגניב וחלקלק. המוזיקה כביכול סותרת את המתרחש, אך יחס הסתירה מקיים דיאלוג בין תמונה וסאונד שמקנה לסרט רבדים שבלעדיה לא היו קיימים, ומחזק צדדים שאחרת היו נבלעים ברקע. אומרים שאת אנטון קאראס, גילה קרול ריד כשהמוזיקאי ניגן עם הכלי שלו במסעדה. שיר הנושא של פס-הקול של "האדם השלישי" הפך ללהיט ואנטון קאראס זכה לפרסום ותהילה.

המלצות צפייה נוספות:

הקולנוע הבריטי מזוהה היום עם קולנוע ריאליסטי חברתי או עם קומדיות שנונות. בשנות ה-40 וה-50 התעשייה הבריטית יצרה כמה יצירות לא ריאליסטיות/חברתיות שלא זוכות למקום שמגיע להם בתולדות הקולנוע. מעבר לשני הסרטים של קרול ריד שהוזכרו למעלה, מוצעת כאן רשימה קטנה של סרטים בריטים מומלצים מאותה התקופה:

*סרטיהם של מייקל פאוול וא. פרסברגר. מדובר בשניים מהיוצרים המדהימים ביותר שיצרה בריטניה. לא רק בגלל התסריטים המצוינים, אלא בגלל החוכמה בה הם משתמשים במבע הקולנועי.

- "חייו ומותו של קולונל בלימפ", מ-1942. סרט שמקדים את זמנו. קומדיה מלחמתית שעוסקת בעצם באהבה ומהווה מטאפורה ליחסים בין מדינות אירופה.

- "הנעליים האדומות", מיוזיקל על רקדנית בלט ואהובה המוזיקאי. דרמה רומנטית מעוצבת להפליא

- A Matter of Life and Death. טייס נהרג, אך בשמיים הוא מבקש הזדמנות שנייה לחיות לשם אהבתו. הסרט נעשה מייד אחרי מלחמת העולם השנייה.
- "הנרקיס השחור". סרט יפהפה על נזירות שרוצות להקים קהילה בהימלאיה.

- "המציצן" – סרט מתח היצ'קוקי שביים מייקל פאוול (ללא שיתוף פעולה עם פרסבורגר). הסרט הפך לקלאסיקה קולנועית בלתי מעורערת.

* אולפני אילינג (Ealing Studios):

הקומדיות של אולפני אילינג הן מהטובות שנעשו בבריטניה. לכל מי שרעב למנת הומור שנון וציני, שלא יפסיד את הארוחות השופעות שהאולפן הזה מציע:

- THE LADYKILLERS, 1955. קומדיה מבריקה (שהאחים כהן הרסו ברימייק שעשו לה) בכיכובם של אלק גינס ופיטר סלרס.

- KIND HEARTS AND CORONETS, 1949. בחור צעיר מחליט לרצוח את כל בני משפחתו כדי לרשת את תואר האצולה המגיע לו. עם דניס פרייס בתפקיד הבחור הצעיר ואלק גינס בתפקיד כל בני משפחתו (הוא מגלם 8 תפקידים שונים).

- The Lavender Hill Mob. פקיד בנק (שוב אלק גינס הגאון) מתכנן לגנוב זהב מהבנק בו הוא עובד כבר 30 שנה.

ו- It Always Rains on Sunday, The Man in the White Suit, My Learned Friend.

כולן קומדיות שנונות שעוסקות בעולם סרטי הפשע עם מבט אירוני.

- עוד מומלצים גם סרטיו של דיויד לין, שמפורטים בטקסטים על "גשר על נהר קוואי" ולורנס איש ערב".

 

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 4:24
Comments