Seven Samurai

שבעת הסמוראים, אקירה קורוסאווה, יפן, 1954, 207 דק' (כולל הפסקה של כ-5 דק')

 הקולנוע המערבי היה סגור בפני הקולנוע האסיאתי עד שב-1951 הוצג בפסטיבל ונציה סרטו של אקירה קורוסאווה, "ראשומון". לסרט היה אימפקט כל כך גדול שהוא לא רק זכה באריה הזהב, אלא הופץ בכל העולם, זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ופתח את הדלתות לאופנה חדשה של קולנוע יפני במערב. הקולנוע של קורוסאווה, שספג השפעות מערביות, היווה גשר שקישר בין התרבויות השונות. ביחד עם "ראשומון", "שבעת הסמוראים" נחשבת ליצירתו החשובה ביותר. "שבעת הסמוראים" הוא בהרבה מובנים אבי סרטי הפעולה המודרניים. קורוסאווה הושפע ממערבוניו של ג'ון פורד ומערבונים אחרים ולקח את ז'אנר הפעולה צעד קדימה כשתרגם אותו מ"מערבון" לסרטי סמוראים. אחר כך, סרטי הסמוראים שלו הזרימו את המערבונים בדם חדש והשפיעו על סרטים רבים כמו "שבעת המופלאים", "בעבור חופן דולרים", ואפילו על סרטים מסוגים שונים כמו "ארמגדון", "מלחמת הכוכבים" ו"שר הטבעות". המבנה העלילתי של "שבעת הסמוראים" מבוסס על איסופם של קבוצת אנשים במטרה לבצע ג'וב. לכל אחד כשרון מיוחד משלו ואופי מיוחד לו. גיוס הצוות וההתארגנות לקראת הפעולה מאפשרים הזדמנות להעמיק בדמויות ולהכיר אותן טוב יותר, כאשר מידה לא מבוטלת של מתח מצטברת ככל שרגע הפעולה, או העימות, מתקרב. ברגע שמגיע הקרב הסופי, הצופה כבר קשור רגשית לחלק מהדמויות ומזהה את התפתחות ואופי הקרב כתוצאה של זהותן, ושל התהליכים הנפשיים שעברו.

מבחינה סגנונית קורוסאווה הפתיע את המערב ביכולת בימוי אינטנסיבית. הבמאי היפני שילב בין עדשות רחבות וטלסקופיות על פי צרכים דרמטיים. קורוסאווה אהב מאוד את העדשה הטלסקופית, שיוצרת תחושה של תנועה רוחבית מהירה יותר. השימוש שלו בסלו מושן ועריכה צורנית מכוונים להעצמת רגעי הפעולה. בניגוד לסצנות הפעולה מרובות הקאטים והמצלמה התזזיתית של היום, קורסאווה העדיף לחלק את הפעולה בתוך הפריים לרבדים שונים, כך שפעולות שונות אך מצטברות יתרחשו במקביל ברקע ובחזית.

   קורוסאווה גיבש עם השנים שפה ויזואלית דרכה נהג לספר את עלילותיו ולהעמיק במתרחש. "שבעת הסמוראים" נעשה לאחר מלחמת העולם השניה, תקופה בה יפן עוברת שינוי תרבותי. ביפן, משמעות השייכות לקבוצה משמעותית בהרבה על הקיום כאינדיבידואל. בשנות ה-50 קורוסאווה מתחיל להעלות ביקורת על מאפיין זה של התרבות היפנית ועושה סרטים על אינדיבידואלים, דמויות שנמצאות מחוץ למערכת החברתית, או באות עמה בעימות. בפתיחה של "שבעת הסמוראים" מוצגות בפנינו שתי קבוצות. הראשונה היא של הפושעים והשנייה של האיכרים. קורוסאווה מצלם את הפושעים על סוסים, מזווית נמוכה, מאורגנים יחד אך גם מפוזרים וכל אחד בנפרד. הם אקטיביים, כל הזמן בתנועה, אפילו אם הפריים סטטי. האיכרים מוצגים בדיוק ההפך. הם יושבים, מצולמים מזווית גבוהה, סטטיים, מכופפים. קורוסאווה מגחך את האיכרים. סגנון המשחק שלהם הנו תיאטרלי, לקוח מסגנון תיאטרון ה"נו" היפני. יש שוט בהתחלה בו רואים את ישבנה של אישה מכופפת בוכה. הישבן נע בסינכרון מושלם עם קולות הבכי ונוצרת כך תחושה שזהו הישבן אשר קורא את קריאות הבכי. קורוסאווה משתמש בשפה ויזואלית בכדי להגדיר את הקבוצות. בין האיכרים קם אינדיבידואל שרוצה לשנות את המצב, לפעול. הוא קם, מתרומם מעל הקבוצה ובולט. הוא עושה מספר צעדים, הוא בתנועה, הוא מבדיל את עצמו מחוץ למעגל הקבוצתי (האיכרים יושבים יחד ויוצרים צורה של מעגל). זווית המצלמה מתיישרת עמו. המיז-אנ-סצנה מלווה אותו ומספרת באופן ויזואלי את המתרחש, מפרשת ונותנת משמעות נוספת לאירועים. מיד בני קבוצתו משכנעים אותו להתיישב, לחזור אל הקבוצה, אל המעגל. קורוסאווה, שלמד אומנות והיה צייר, נהג לתכנן את השוטים ולצייר אותם בקפדנות. ה"סטורי בורדס" שלו הם פיסות אומנות קטנות ומרשימות. המודעות שלו למשמעות הקומפוזיציה, הצורות, ומאוחר יותר גם הצבעים, בולטת במיוחד בסרטיו ומקנה להם רבדים מעמיקים של משמעות.

   המתח בין השכבות השונות (פושעים, איכרים וסמוראים) הוא אחד הנושאים בהם עוסק הסרט. קורוסאווה מנסה להבין איך צריכה להיראות יפן החדשה: מה מערכת היחסים בין הרבדים השונים של האוכלוסיה צריכה להיות, מה תפקידה של המורשת הצבאית היפנית שהביאה במלחמה לכל כך הרבה הרס וכאב, ומה תפקידו של מוסר העבודה והתפקיד שכל שכבה חברתית לוקחת על עצמה.

   הסמוראי הנו חייל בצבא השליט האזורי. בעבר הייתה יפן מחולקת לאזורים ולכל אזור היה שליט, שוגון, ולו צבא של סמוראים. המלחמות בין השוגונים על שליטה באדמות הייתה מתמדת, ואם סמוראים היו נותרים ללא שוגון, ללא מסטר, הם הפכו ל"רונין" – סמוראי ללא מסטר, זאת אומרת - ללא נאמנות לאף שליט ולכן גם ללא פרנסה. דמות ה"רונין" היא זו שלרוב מעסיקה את סרטי הסמוראים הגדולים. מדובר בחייל בעל יכולות לחימה יוצאות דופן שמוצא את עצמו נודד בין כפרים ומחפש פרנסה כשומר ראש או שכיר חרב. חלק מה"רונין" הפכו גם לפושעים מסוכנים. דמות הסמוראי הוצגה תמיד בהרואיות רבה, כסוג של גיבור על. "בשבעת הסמוראים" מציג קורוסאווה תחילה של האנשה מסוימת של דמות הסמוראי – בניגוד לאתוס, הוא יכול להיראות כבעל חולשות, ספקות וכשרון שלא תמיד מוכיח את עצמו.

   מתוך שורת השחקנים המרשימים בסרט זה, שניים בולטים במיוחד; טקשי שימורה וטושירו מיפונה. שנים אלה היו שחקנים קבועים בסרטיו של קורוסאווה. שימורה הוא אחד השחקנים המרגשים ביותר של הקולנוע היפני. תפקידו כראש צוות הסמוראים גולם באיפוק ואצילות. שימורה היה שחקן רב גוני, ושנתיים לפני כן שיחק בתפקיד ראשי באחד מסרטיו היפים ביותר של קורוסאווה - "איקירו" ("לחיות") - שם הוא משחק איש זקן, דכאוני וחסר חיים. "בשבעת הסמוראים" הוא מצליח לשדר עוצמה, כבוד, חוכמה ומנהיגות. יתכן שטושירו מיפונה הוא ה"רוברט דה נירו" היפני. מיפונה שחקן וירטואוזי שהצליח לקחת את הדמויות שהוא גילם לרמות עוצמה יוצאות דופן, הן כשגילם אותן באופן מאופק והן כשגילם אותן באופן אקסצנטרי, כמו ב"שבעת הסמוראים". משחקו של מיפונה ליצני, קופצני ומוגזם. אמנם חלק יחוו את המשחק של מיפונה בסרט הזה כמוגזם במובן הביקורתי של המילה, אך מיפונה, שידע לגלם דמויות גם באיפוק רב, בחר בכוונה בדרך זו לגלם את דמותו מכיוון שהתאימה לאופי שלה ולמה שהיא משדרת. מיפונה תרם לעולם תפקידים בלתי נשכחים הן בסרטים שעשה עם קורוסאווה, והן בסרטים שעשה עם במאים אחרים. הוא אחד משחקני הקולנוע המודרניים הראשונים. את החייתיות, הפיזיות, המודעות העצמית והעוצמות הרגשיות שלו ניתן להשוות לאלה של שחקנים מערביים ברמה של ג'יימס דין, מרלון ברנדו, או ג'ק ניקולסון.

  

 

המלצות צפייה נוספות:

סרטי קורוסאווה: הסנסיי (SENSEI) – מורה, כמו שנהגו לקרוא לו אלה שעבדו אתו, בעל פילמוגרפיה מרשימה ביותר. בין המסגרות הרבות שעבד בהן ניתן לזהות לפחות ארבע: סרטי סמוראים, סרטי פשע בהשפעת סגנון הפילם נואר, דרמות שובות לב וסרטים אפיים מלחמתיים גדולים.

 בין האפוסים הגדולים:

- ראן, 1986 (בהשראת "המלך ליר" לשייקספיר)

- כס הדמים, 1957  (בהשראת "מקבת'" לשייקספיר)

- קגמושה, 1980 (אחד הסרטים שהשפיע על "מלחמת הכוכבים" של לוקאס)

- המבצר הנסתר, 1958 (סרט הרפתקאות שהשפיע על "מלחמת הכוכבים" של לוקאס, אך סרט חלש יחסית לקורוסאווה)

 

דרמות

- איקירו, 1952. על זקן שמגלה את החיים כשנודע לו שיש לו מחלה סופנית

- דוד'סקדן, 1970. סרט אפיזודיאלי על חיי עניים בטוקיו.

- חלומות, 1990. סרט אפיזודיאלי מלא פיוטיות ויופי

- אדום הזקן, 1965. סרטו האחרון עם מיפונה לפני שהם רבו.

 

סרטי פשע אפלים

- THE HIGH AN THE LOW, 1963. עם מיפונה, על חטיפתו של ילד וחיפוש אחר החוטף.

- STRAY DOG, 1949

- THE BAD SLEEP WELL, 1960 (בהשראת "המלט" לשייקספייק)

- המלאך השתוי, 1948

 

סרטי סמוראים (חלק מסרטי המלחמה וההרפתקאות הגדולים עוסקים גם הם בסמוראים)

- יוז'ימבו, 1961

- סנג'ורו, 1962

השני הוא סרט המשך לראשון. שניהם עם טושירו מיפונה. הראשון טוב יותר מסרט ההמשך.

 

הקולנוע היפני אינו זוכה לחשיפה מספקת היום במערב. יוצרים רבים וטובים נשכחים מהזיכרון הקולנועי המערבי. אחד היוצרים הבולטים ביותר הנו מאסאקי קובאיאשי. בין סרטיו מומלצים:

- HARAKIRI, 1962. דרמת סמוראים עוצמתית

- SAMURAI REBELLION, 1967. עם טושירו מיפונה. על סמוראי שמתנגד למלא פקודה מהמאסטר שלו

KWAIDAN, 1964. (סיפורי רפאים) אחד הסרטים היפנים הטובים בכל הזמנים.

- טרילוגיית ה"HUMAN CONDITION". סרטי מלחמה רבי עוצמה.

 

בז'אנר סרטי הפשע, בלט סייז'ון סוזוקי. יוצר B MOVIES על יאקוזה ורוצחים שכירים בעל סגנון שפוסח על כל חוקי הגרמטיקה הקולנועית.

- Branded to kill, 1967

- TOKYO DRIFTER, 1966

- FIGHTING ELEGY, 1966

- YOUTH OF THE BEAST, 1963

 

סרטי סמוראים אחרים מומלצים:

- LIFE OF OHARU, 1952. של קינז'י מיזוגוצ'י, על חייה של אשתו של סמוראי.

- LADY SNOWBLOOD, 1973 לא בדיוק סרט סמוראים, אך סרט בעל סגנון קולנועי מרשים, עם אישה בתפקיד הראשי. הסרט היווה השראה לדמות שלוסי ליו מגלמת ב"להרוג את ביל"

- SWORD OF DOOM, 1966.עם טושירו מיפונה, על סמוראי חסר רחמים

- זאטואיצ'י, 1962, של קנג'י מיסומי. על שכיר החרב העיוור.

- SHOGUN ASSASSIN, 1980. של קנג'י מיסומי.

- טרילוגיית הסמוראי, של הירושי הינאגקי

 

באופן כללי הקולנוע היפני פותח דלתות לעולם רחב, מעניין, מורכב ומרגש. חקירה עצמית של סרטים יפנים תוביל לסיפוק רב למעונינים. המלצות על דרמות יפניות נוספות בדף הצפייה של "אביב מאוחר".

 

 

כתב: פבלו אוטין

 

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 4:22
Comments