Les Quatre Cents Coups

"400 המלקות", פרנסואה טריפו, צרפת, 1959.

 טריפו נולד לאב לא ידוע ואם שהתביישה בכך. הוא גדל אצל סבתו וכשהיה בן עשר סבתו נפטרה והוא עבר לגור עם אמו ואביו החורג, שאת שם משפחתו הוא נשא. כילד נהג לברוח מבית הספר כדי לקרוא ספרים או ללכת לקולנוע. בגיל 16 פתח מועדון קולנוע עם כסף שקיבל בתמורה למכונת הכתיבה שגנב ממשרדו של אביו. מכיוון שבמקביל למועדון הסרטים שלו, פעל מועדון אחר בהנהלת אנדרה באזין, טריפו החליט ללכת לשכנע את באזין לשנות את יום פעילות המועדון. כך הוא הכיר את באזין וחוג האנשים שסביבו: כריס מרקר, אלכסנדר אסטרוק, אלן רנה. כאשר שקע פרנסואה בחובות, אמר לו אביו שישלם את חובותיו בתנאי שהוא יסגור את המועדון וימצא עבודה. טריפו התכוון לסגור, אך מכיוון שהבטיח לקהל שלו עוד שלוש הקרנות, משך את הסגירה עוד מספר שבועות. בתגובה, אביו מסר אותו למשטרה ופרנסואה הצעיר מצא את עצמו במרכז לנוער עבריין. אנדרה באזין הוציא אותו משם ונתן לו עבודה במועדון הסרטים שלו. מאוחר יותר, טריפו התגייס לצבא, נכנס לכלא הצבאי, ושוב באזין הוציא אותו משם באמצעות קשריו. הביוגרפיה של טריפו היא ביוגרפיה של אהבת קולנוע. כשהשתחרר מהכלא הצבאי החל טריפו לכתוב במגזין החדש של אנדרה באזין: "מחברות קולנוע" (CAHIERS DU CINEMA). "מחברות" הפך עם הזמן למגזין הקולנוע היוקרתי בעולם וטריפו למבקר החריף והבוטה ביותר שלו.

"מחברות קולנוע" דגל במה שנקרא "פוליטיקת האוטר"; טענת הכותבים בו הייתה שלא רק שהבמאי הוא האמן האחראי על היצירה הקולנועית, אלא גם שישנם במאים בעלי סגנון ייחודי להם שמשאירים חותם ברור ביצירותיהם. טריפו היה אחד מדוגלי האוטריזם הגדולים. בין גיבוריו היו רנואר, היצ'קוק, אולדריץ' ולוביטש. הוא לא פספס הזדמנות להלל את סרטיהם כמו שלא פספס הזדמנות לתקוף בחריפות את סרטיהם של במאים צרפתיים שלדעתו ייצגו קולנוע מיושן וחסר סגנון אישי. הוא תקף בעיקר את ה"קולנוע של איכות" הצרפתי של שנות ה-50; תווית האיכות של הקולנוע הצרפתי של אז התאפיינה בקולנוע נוסחתי שמתבסס על יצירות ספרות מפורסמות, שמצולם עם תפאורות, שחקנים מוכרים וכו'. במקביל לפעילות הביקורתית שלו, החל טריפו לביים סרטים קצרים. ב-1958, לאחר שהתחתן עם בתו של מפיץ ידוע, הקים בעזרתו הכספית את חברת ההפקה "סרטי הכרכרה" (השם הוא מחווה לסרט "כרכרת הזהב" של רנואר) והחל בצילומי סרטו הראשון - "400 המלקות". "400 המלקות" הוא סרט אוטוביוגרפי שמבוסס על חוויות הילדות של טריפו. לתפקיד "אנטואן דואנל", גיבור הסרט, הוא ליהק נער בן 14 בשם ז'אן פייר לאו. ביחד הם עשו חמישה סרטים הסוקרים את הביוגרפיה של אנטואן דואנל, דמות שמשלבת בין דמותו של טריפו לבין זו של לאו. אמנם "400 המלקות" מתבסס על חייו של טריפו, אך אין להתייחס אל הסרט כאוטוביוגרפיה מדויקת או רשמית. את "400 המלקות" ניתן להגדיר כ"אוטוביוגרפיה רגשית". טריפו מנסה להעביר לצופה סיפור התבגרות שמבטא את התחושות שהיו לו כשהוא היה נער בן 14 ולא הסתדר עם העולם שסביבו. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בסרט מתארת את אנטואן בתוך מתקן "צנטריפוגה" בלונה פארק. הסצנה מסכמת רגע נעלה בחייו של נער שחווה את תחושת החופש האולטימטיבית; הוא כמו משתחרר מחוקי המשיכה ועף. כמובן שהשחרור הזה מלווה גם בסחרור ולכן הוא לא מהווה חופש טוטאלי. בסצנה המיוחדת הזאת, שבוימה בסגנון קולנועי יוצא דופן, אפשר לראות את במאי הסרט, טריפו, עומד במתקן משמאל לאנטואן דואנל. טריפו מכניס את עצמו לסצנה הזאת באופן הסמלי ביותר ומחפש, באמצעות העשייה הקולנועית שלו, את תחושת החופש שרדף כל חייו.

   ביום שטריפו סיים את צילומי הסרט, אנדרה באזין, אביו הרוחני, נפטר. "400 המלקות" נפתח עם הקדשה לבאזין. כשטריפו הציג את הסרט בפסטיבל קאן הוא זכה בפרס לבמאי הטוב ביותר וחנך את מה שהפך ל"גל החדש" הצרפתי. טריפו ביצע את המעבר מביקורת לבימוי ומימש בסרטיו את מה שניסח במאמריו. הסגנון של טריפו יצא נגד הקולנוע הנוסחתי של צרפת של שנות 50. הוא עשה קולנוע אישי, משוחרר, חדשני, ובעיקר - קולנוע שלוקח הרבה סיכונים. היום, אחרי למעלה מ-45 שנה, הסגנון של טריפו נראה הרבה פחות חדשני ממה שהיה ב-1959, אך צריך להבין שתנועות המצלמה הפתאומיות, השימוש בסינמסקופ שחור לבן, השימוש בטכניקות עריכה וצילום דוקומנטריים, השימוש בפריז פריים וההומאג'ים הרבים לקולנוענים אחרים נתפסו אז כאלמנטים מרעננים וחדשניים. השם "400 המלקות" פירושו "לעשות צרות", "לעשות בלגן", "להתנהג לא יפה". ילד עושה ארבע מאות מלקות כשהוא עושה מעשה קונדס ונכנס לצרות. "400 המלקות" המשיך את מעשיו של הילד הרע של הביקורת הצרפתית. השובבות הסגנונית שלו יצאה נגד הקונבנציות המיושנות ועזרה לפתוח את הדלתות לבמאים צעירים אחרים שהחלו לצלם את סרטיהם ברחובות, ולספר את סיפורם האישי בסרטים. בנוסף, מעבר לחדשנות, סרטיו של טריפו הציעו רגישות אדירה כלפי העולם. אהבתו לקולנוע, ספרים, נשים ובני אדם ככלל, משתקפת בכל סרטיו והופכת אותו לאחד הבמאים הכי אהובים בתולדות הקולנוע.    

 

צפיות נוספות:

סרטי אנטואן דואנל: "אנטואן וקולט","נשיקות גנובות", "תרגיל בנישואין" ו"אהבה במנוסה".

 

סרטי טריפו מומלצים:

-"ז'יל וג'ים", סרטו הקלאסי השני של טריפו, על שני חברים והאישה שביניהם.

- "הלילה האמריקאי", סרט על הפקת סרט. סרט חובה לכל מי שעושה או אוהב קולנוע.

- "תירו בפסנתרן", מחווה של טריפו לסרטי הפשע האמריקאים. סרט מיוחד במינו, מאוד "גל חדשי" ומהנה.

- "האיש שאהב נשים", אחד הסרטים הפחות מוערכים של טריפו, אך בו הוא ניסח את אהבתו למין היפה ואת הרומנטיזציה שהוא עשה לו.

ועוד סרטי טריפו רבים ("האישה ממול", "פרנהייט 451", "המטרו האחרון", "הכלה לבשה שחורים")

 

כתב: פבלו אוטין

Ċ
Tommy Hamer,
28 במרץ 2012, 4:19
Comments